רש"י על משלי· רש״י
פרק יז · פסוק ט
מְכַסֶּה פֶּשַׁע מְבַקֵּשׁ אַהֲבָה. אִם יֶחֱטָא אִישׁ לְאִישׁ, וְזֶה מְכַסֶּה עָלָיו וְאֵינֶנּוּ מַזְכִּיר לוֹ חַטָּאתוֹ וְאֵינוֹ מַרְאֶה לוֹ פָּנִים זוֹעֲמוֹת, גּוֹרֵם לוֹ שֶׁיֹּאהַב אוֹתוֹ:
וְשׁוֹנֶה בְדָבָר. שֶׁנּוֹטֵר אֵיבָה וּמַזְכִּירוֹ: כָּךְ וְכָךְ עָשִׂיתָ לִי! מִיָּד:
מַפְרִיד אַלּוּף. אָז מַפְרִיד מִמֶּנּוּ אַלּוּפוֹ שֶׁל עוֹלָם שֶׁהוּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהִזְהִירוֹ ״לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר״ (ויקרא יט:יח):