רש"י על משלי· רש״י
פרק יז · פסוק ב
עֶבֶד מַשְׂכִּיל וְגוֹ׳. עַל שֶׁהִשְׂכִּיל נְבוּכַדְנֶצַּר לִפְסֹעַ שָׁלֹשׁ פְּסִיעוֹת לִכְבוֹדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עָלָה לִגְדֻלָּה וּמָשַׁל בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁהוֹבִישׁוּ מַעֲשֵׂיהֶם וְחָלַק נַחֲלָתָם לְעֵינֵיהֶם. דָּבָר אַחֵר: גֵּר צֶדֶק טוֹב מֵאֶזְרָח רָשָׁע, וְלֶעָתִיד לָבוֹא יְחַלֵּק שָׁלָל וְנַחֲלָה בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְהָיָה בַשֵּׁבֶט אֲשֶׁר גָּר הַגֵּר וְגוֹ׳״ (יחזקאל מז:כג):