רש"י על משלי· רש״י
פרק יד · פסוק ט
אֱוִילִים יָלִיץ אָשָׁם. שֶׁהֵם חוֹטְאִים, שֶׁצְּרִיכִין לָתֵת מָמוֹן לְמִי שֶׁחָטְאוּ לוֹ, וְיָלִיץ בַּעֲדָם אֲשָׁמָם, שֶׁהֵם מְבִיאִים מְמוֹנָם לוֹ; כְּמוֹ הַפְּלִשְׁתִּים שֶׁנֶּאֱמַר ״קְחוּ לָכֶם חֲמִשָּׁה טְחוֹרֵי זָהָב וַחֲמִשָּׁה עַכְבְּרֵי זָהָב וְגוֹמֵר וּנְתַתֶּם לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כָּבוֹד אוּלַי יָקֵל אֶת יָדוֹ מֵעֲלֵיכֶם״ (שמואל א ו:ד-ה):
אָשָׁם. אַמֶנְדָ״א בְּלַעַ״ז:
וּבֵין יְשָׁרִים רָצוֹן. אַפֵּיְימִינְ״ט בְּלַעַ״ז, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְרֻצֶּה לָהֶם: