אור ברסלב

רש"י על משלי· רש״י

פרק יד

פרק יג

פסוק א

חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ. חָכְמוֹת נָקוּד פַּתָּח, שֶׁאֵינוֹ שֵׁם דָּבָר, אֶלָּא הַחֲכָמוֹת שֶׁבַּנָּשִׁים בּוֹנוֹת אֶת בָּתֵּיהֶם – שֶׁמִּתְקַיְּמוֹת עַל יְדֵיהֶן; כְּמוֹ אִשְׁתּוֹ שֶׁל אוֹן בֶּן פֶּלֶת, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בְּפֶרֶק ׳חֵלֶק׳ (סנהדרין קט:-קי.):

וְאִוֶּלֶת. וְאִשָּׁה שׁוֹטָה:

בְּיָדֶיהָ תֶּהֶרְסֶנּוּ. תַּהֲרֹס בֵּיתָהּ; זוֹ אִשְׁתּוֹ שֶׁל קֹרַח (במדבר טז:א):

פסוק ב

הוֹלֵךְ בְּיָשְׁרוֹ יְרֵא. מִי שֶׁהוּא יְרֵא ה׳, וּמִי שֶׁהוּא נְלוֹז דְּרָכִים, כְּלוֹמַר: עוֹקֵם דְּרָכָיו:

בוזהו. לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:

פסוק ג

בְּפִי אֱוִיל חֹטֶר גַּאֲוָה. מַקֵּל שֶׁל גַּאֲוָה, כְּגוֹן פַּרְעֹה, שֶׁאָמַר ״מִי ה׳ אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקוֹלוֹ״ (שמות ה:ב):

תִּשְׁמוּרֵם. כְּמוֹ ״תִּשְׁמְרֵם״ (משלי כב:יח) – תִּשְׁמֹר אֶת הַחֲכָמִים:

פסוק ד

בְּאֵין אֲלָפִים אֵבוּס בָּר. בְּאֵין שְׁוָורִים הָאֵבוּס רֵיקָם, שֶׁאֲפִלּוּ תֶּבֶן אֵין מָצוּי בַּבַּיִת:

בָּר. נָקִי וְרֵיקָם, כְּלוֹמַר: בְּמָקוֹם שֶׁאֵין תַּלְמִידֵי חֲכָמִים אֵין הוֹרָאָה נִמְצֵאת כַּהֲלָכָה:

פסוק ה

וְיָפִיחַ כְּזָבִים. וְתָמִיד מְדַבֵּר כָּזָב עֵד שָׁקֶר:

פסוק ו

בִּקֶּשׁ לֵץ חָכְמָה. כְּשֶׁהוּא צָרִיךְ אֶל הַחָכְמָה אֵינוֹ מוֹצְאָהּ בְּלִבּוֹ:

פסוק ז

לֵךְ מִנֶּגֶד לְאִישׁ כְּסִיל. מֵהִתְחַבֵּר תָּמִיד אֶצְלוֹ:

וּבַל יָדַעְתָּ. סוֹפְךָ שֶׁלֹּא יָדַעְתָּ חָכְמָה:

פסוק ח

חָכְמַת עָרוּם. מִי שֶׁהוּא חָכָם הָבִין דַּרְכּוֹ לְפַלֵּס אָרְחוֹתָיו:

וְאִוֶּלֶת כְּסִילִים. הִיא הַמִּרְמָה שֶׁבְּלִבָּם, סוֹפָהּ שֶׁמְּבִיאָתָם לִידֵי טִפְּשׁוּת:

פסוק ט

אֱוִילִים יָלִיץ אָשָׁם. שֶׁהֵם חוֹטְאִים, שֶׁצְּרִיכִין לָתֵת מָמוֹן לְמִי שֶׁחָטְאוּ לוֹ, וְיָלִיץ בַּעֲדָם אֲשָׁמָם, שֶׁהֵם מְבִיאִים מְמוֹנָם לוֹ; כְּמוֹ הַפְּלִשְׁתִּים שֶׁנֶּאֱמַר ״קְחוּ לָכֶם חֲמִשָּׁה טְחוֹרֵי זָהָב וַחֲמִשָּׁה עַכְבְּרֵי זָהָב וְגוֹמֵר וּנְתַתֶּם לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כָּבוֹד אוּלַי יָקֵל אֶת יָדוֹ מֵעֲלֵיכֶם״ (שמואל א ו:ד-ה):

אָשָׁם. אַמֶנְדָ״א בְּלַעַ״ז:

וּבֵין יְשָׁרִים רָצוֹן. אַפֵּיְימִינְ״ט בְּלַעַ״ז, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְרֻצֶּה לָהֶם:

פסוק י

לֵב יוֹדֵעַ מָרַּת נַפְשׁוֹ. טָרְחוֹ וִיגִיעוֹ שֶׁעָמַל בַּתּוֹרָה, לְפִיכָךְ בְּשִׂמְחָתוֹ לֹא יִתְעָרַב זָר כְּשֶׁיְּקַבֵּל שְׂכָרוֹ לֶעָתִיד. דָּבָר אַחֵר: לֵב יוֹדֵעַ מָרַּת נַפְשׁוֹ יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם מָרֵי נֶפֶשׁ בַּגָּלוּת וְהָיוּ נֶהֱרָגִים עַל קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם וּבְשִׂמְחָתוֹ לֹא יִתְעָרַב זָר לֶעָתִיד. בֵּית רְשָׁעִים. בֵּית אֲרַם יִשָּׁמֵד.

פסוק יב

יֵשׁ דֶּרֶךְ יָשָׁר לִפְנֵי אִישׁ. עוֹבֵר עֲבֵירָה וְאוֹמֵר אֵין בָּהּ עֲבֵירָה. דָּבָר אַחֵר: יֵשׁ דֶּרֶךְ יָשָׁר לִפְנֵי אִישׁ. דֶּרֶךְ עָצֵל יְשָׁרָה הָיְתָה בְּעֵינֵי עֵשָׂו שֶׁהָיָה אִישׁ שָׂדֶה (בראשית כה:כז), וְאַחֲרִיתָהּ וְגוֹ׳:

פסוק יג

גַּם בִּשְׂחוֹק. שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׂחֵק עִמָּהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה, יִכְאַב לִבָּם לֶעָתִיד לָבֹא. וְכֵן הוּא אוֹמֵר ״וְאַתֶּם תִּצְעֲקוּ מִכְּאֵב לֵב״ (ישעיהו סה:יד):

פסוק יד

מִדְּרָכָיו יִשְׂבַּע סוּג לֵב. עֵשָׂו:

וּמֵעָלָיו אִישׁ טוֹב. יַעֲקֹב:

פסוק טו

פֶּתִי יַאֲמִין. לְדִבְרֵיהֶם וְנִסָּת אַחֲרֵיהֶם. דָּבָר אַחֵר: בִּשְׂחוֹק יִכְאַב לֵב, ״שְׂחוֹק לִכְסִיל עֲשׂוֹת זִמָּה״ (משלי י:כג), וְסוֹפוֹ יִכְאַב לֵב. סוּג לֵב – רָשָׁע, כְּמוֹ ״כֶּסֶף סִיגִים״ (משלי כו:כג). סוּג הוּא שֵׁם הַפְּסֹלֶת, סוּג הוּא הַכֶּסֶף הַמְעֻרְבָּב בַּפְּסֹלֶת:

וּמֵעָלָיו אִישׁ טוֹב. וּמִמַּעַל לוֹ לָרָשָׁע, יִהְיֶה הַצַּדִּיק:

פֶּתִי יַאֲמִין. לְאַנְשֵׁי רָכִיל:

וְעָרוּם יָבִין לַאֲשׁוּרוֹ. לִפְסִיעוֹתָיו, כְּלוֹמַר: יְצַפֶּה מִלָּרִיב, וְיַמְתִּין עַד יִוָּדַע לוֹ אֶל נָכוֹן (שמואל א כו:ד):

פסוק טז

חָכָם יָרֵא. מִן הַפּוּרְעָנוּת:

וְסָר מֵרָע. מִן הָרָעָה:

וּכְסִיל מִתְעַבֵּר. מִתְחַזֵּק לַעֲבֹד בְּחָזְקָה:

וּבוֹטֵחַ. וּמַחֲלִיק וְנוֹפֵל בָּאָרֶץ, כְּמוֹ ״בְּאֶרֶץ שָׁלוֹם אַתָּה בוֹטֵחַ״ (ירמיה יב:ה), וְתִרְגֵּם יוֹנָתָן: ״אַתְּ מִתְבַּטַּח וְנָפוֹל״ – מַחֲלִיק. וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים: בִּטָּחוֹן מַמָּשׁ, בְּהֵיכָלוֹ; בּוֹטֵחַ לוֹמַר: לֹא תְבוֹאֵנִי רָעָה:

פסוק יז

קְצַר אַפַּיִם. הַמְּמַהֵר לִנְקֹם כַּעֲסוֹ:

וְאִישׁ מְזִמּוֹת. מַחֲשָׁבוֹת עֵצָה רָעָה:

פסוק יח

יַכְתִּירוּ דָעַת. יַעֲשׂוּהוּ כֶּתֶר לְרֹאשָׁם, וְסוֹף:

פסוק יט

שָׁחוּ רָעִים לִפְנֵי טוֹבִים. לֶעָתִיד:

פסוק כ

גַּם לְרֵעֵהוּ יִשָּׂנֵא רָשׁ. אֲפִלּוּ לְשׁוֹשְׁבִינָיו וְאוֹהֲבָיו. גַּם לְשׁוֹן אֲפִלּוּ:

יִשָּׂנֵא רָשׁ. עַם הָאָרֶץ שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִנְהוֹג כַּשּׁוּרָה:

פסוק כג

בְּכָל־עֶצֶב. בְּכָל יְגִיעַ מְלָאכָה יִהְיֶה רֶוַח, אֲבָל דִּבְרֵי הֶבֶל אַךְ לְמַחְסוֹר:

פסוק כד

עֲטֶרֶת חֲכָמִים עָשְׁרָם. שֶׁהֵם עֲשִׁירִים בַּתּוֹרָה:

וְאִוֶּלֶת כְּסִילִים אִוֶּלֶת. קַלְקַלְתָּן שֶׁל כְּסִילִים הִיא הָאִוֶּלֶת, שֶׁנִּתְעַצֵּל מִן הַחָכְמָה:

פסוק כו

בְּיִרְאַת ה׳ מִבְטַח עֹז. נֶאֱמַר בְּאַבְרָהָם ״כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה״ (בראשית כב:יב), וְהִבְטִיחוֹ ״כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְגוֹ׳״ (בראשית כב:יז):

וּלְבָנָיו יִהְיֶה הוּא:

מַחְסֶה. שֶׁיֵּחָסוּ וְיִתְחַבֵּא בְּצֵל זְכוּתוֹ:

פסוק כח

בְּרָב עָם. שֶׁהַצִּבּוּר זַכָּאִים – הַדְרַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוּא:

וּבְאֶפֶס לְאֹם. כְּשֶׁאֵינָם דְּבֵקִים בּוֹ:

מְחִתַּת רָזוֹן. חֶסְרוֹן רַזְנוּתוֹ הוּא, כִּבְיָכוֹל נוֹתֵן מִכְּבוֹדוֹ לֵאלֹהֵי נֵכָר וּמַשְׁלִיט אֶת הָאֻמּוֹת עַל בָּנָיו:

פסוק כט

מֵרִים אִוֶּלֶת. מַפְרִישָׁהּ לְחֶלְקוֹ:

פסוק ל

חַיֵּי בְשָׂרִים לֵב מַרְפֵּא. לֵב בָּשָׂר, שֶׁהוּא רוֹפֵא אֶת הָרָעָה וְעוֹבֵר עַל מִדּוֹתָיו, הוּא חַיֵּי בְּרִיּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהֵן בָּשָׂר וָדָם:

וּרְקַב עֲצָמוֹת קִנְאָה. אָדָם בַּעַל חֵמָה, רִקָּבוֹן עֲצָמוֹת הוּא לַכֹּל:

פסוק לב

וְחֹסֶה בְמוֹתוֹ צַדִּיק. כְּשֶׁיָּמוּת, הוּא בָּטוּחַ שֶׁיָּבֹא לְגַן עֵדֶן:

פסוק לג

בְּלֵב נָבוֹן תָּנוּחַ חָכְמָה. תִּשְׁכֹּן וְתִשְׁקֹט בְּנַחַת, לְשׁוֹן מְנוּחָה וּמַרְגּוֹעַ:

וּבְקֶרֶב כְּסִילִים תִּוָּדֵעַ. מְעַט חָכְמָה שֶׁבְּלִבּוֹ מַכְרִיזָה; אִיסְתְּרָא בְּלָגִינָא קִישׁ קִישׁ קָרְיָא (בבא מציעא פה:):

פסוק לד

צְדָקָה תְרוֹמֵם גּוֹי. יִשְׂרָאֵל:

וְחֶסֶד לְאֻמִּים חַטָּאת. הֵם עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת שֶׁגּוֹזְלִים מִזֶּה וְנוֹתְנִים לָזֶה:

פסוק לה

וְעֶבְרָתוֹ תִּהְיֶה לְעֶבֶד מֵבִישׁ (בבא בתרא י:):

תוכן העניינים

רש"י על משלי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה