אור ברסלב

רש"י על משלי· רש״י

פרק יג

פרק יב

פסוק א

בֵּן חָכָם מוּסַר אָב. מִקְרָא קָצָר הוּא: בֵּן חָכָם שׁוֹאֵל וְאוֹהֵב מוּסַר אָב. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: בִּשְׁבִיל מוּסַר הָאָב הוּא חָכָם:

וְלֵץ. לֹא שָׁמַע גְּעָרָה שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל תּוֹכָחוֹת:

פסוק ב

מִפְּרִי פִי אִישׁ יֹאכַל טוֹב. מִשְּׂכַר תּוֹרָתוֹ יֹאכַל טוֹב בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לָעוֹלָם הַבָּא:

וְנֶפֶשׁ בֹּגְדִים חָמָס. וְחֵפֶץ בּוֹגְדִים חָמָס, כְּמוֹ ״אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁכֶם״ (בראשית כג:ח), ״אַל תִּתְּנֵנִי בְּנֶפֶשׁ צָרָי״ (תהלים כז:יב):

פסוק ג

נוֹצֵר פִּיו שׁוֹמֵר נַפְשׁוֹ פֹּשֵׂק שְׂפָתָיו. פּוֹתֵחַ שְׂפָתָיו לְדַבֵּר תָּמִיד כָּל רוּחוֹ, מִן ״וַתְּפַשְּׂקִי אֶת רַגְלַיִךְ״ (יחזקאל טז:כה) לְשׁוֹן רָחָב:

פסוק ד

מִתְאַוָּה וָאַיִן נַפְשׁוֹ עָצֵל. מִתְאַוָּה נַפְשׁוֹ לְכָל טוֹב וָאַיִן:

וְנֶפֶשׁ חָרֻצִים תְּדֻשָּׁן: יְשָׁרִים הָאוֹכְלִים יְגִיעַ כַּפֵּיהֶם. זֶהוּ מַשְׁמָעוֹ לְפִי פְּשׁוּטוֹ. וּלְפִי מְשָׁלוֹ: לֶעָתִיד יִרְאֶה בִּכְבוֹד תַּלְמִידֵי חֲכָמִים וְיִתְאַוֶּה, וְלֹא יַשִּׂיג לוֹ:

פסוק ה

דְּבַר שֶׁקֶר יִשְׂנָא צַדִּיק. הַצַּדִּיק שׂוֹנֵא דְּבַר שֶׁקֶר, אֲבָל הָרָשָׁע מְקַבְּלוֹ:

יַבְאִישׁ וְיַחְפִּיר. אֶת הַבְּרִיּוֹת בְּכָךְ:

פסוק ו

וְרִשְׁעָה תְּסַלֵּף חַטָּאת. כְּמוֹ חוֹטֵא, וְעַל שֶׁהוּא רָשָׁע גָּמוּר קוֹרְאֵהוּ חַטָּאת. וּמַשְׁמָעוּתָהּ: אֶת הַחוֹטֵא תְּסַלֵּף רִשְׁעָתוֹ, תְּקַלְקֵל אוֹתוֹ וְתַשְׁפִּילֵהוּ. כָּל סִלּוּף – קִלְקוּל וְכִשָּׁלוֹן הוּא, כְּמוֹ ״אִוֶּלֶת אָדָם תְּסַלֵּף דַּרְכּוֹ״ (משלי יט:ג), וְתָבוֹא עָלָיו רָעָה:

פסוק ז

יֵשׁ מִתְעַשֵּׁר וְאֵין כֹּל. מַרְאֶה עַצְמוֹ עָשִׁיר. דָּבָר אַחֵר: יֵשׁ אָדָם שֶׁהוּא מִתְעַשֵּׁר בְּסוֹפוֹ, וְאֵין לוֹ כְּלוּם בִּתְחִלָּתוֹ, וְיֵשׁ שֶׁהוּא בָּא לִידֵי עֲנִיּוּת מִמָּמוֹן גָּדוֹל. דָּבָר אַחֵר: מִתְעַשֵּׁר בְּגֶזֶל עֲנִיִּים, וְסוֹף אֵין לוֹ כְּלוּם, וְיֵשׁ מִתְרוֹשֵׁשׁ עַל יְדֵי שֶׁפִּזֵּר וְנָתַן לָאֶבְיוֹנִים, וְהוֹן רָב מוּכָן לוֹ:

פסוק ח

כֹּפֶר נֶפֶשׁ אִישׁ עָשְׁרוֹ. עָשְׁרוֹ שֶׁל אָדָם הוּא כֹּפֶר נַפְשׁוֹ, שֶׁעָשָׂה מִמֶּנּוּ צְדָקָה:

וְרָשׁ לֹא שָׁמַע גְּעָרָה. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַשְׁמִיעַ גְּעָרָה לָרָשׁ שֶׁנּוֹתֵן לוֹ וְאֵינוֹ מַכְלִימוֹ. דָּבָר אַחֵר: כֹּפֶר נֶפֶשׁ אִישׁ עָשְׁרוֹ, תּוֹרָתוֹ:

וְרָשׁ. בְּדִבְרֵי תוֹרָה לֹא שָׁמַע גְּעָרָה. אֵינוֹ יוֹדֵעַ לָסוּר מִן הָרָעָה, לְפִי שֶׁלֹּא נִזְהָר. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה: עַל ״מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל״ מְדַבֵּר, שֶׁהִטִּיל הַכָּתוּב עַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְהִשְׁוָה בּוֹ דַּל וְעָשִׁיר (שמות ל:טו); שֶׁאֵין הָרָשׁ שׁוֹמֵעַ גְּעָרָה וּכְלִמָּה מִן הֶעָשִׁיר, לֵאמֹר לוֹ: חֶלְקִי גָּדוֹל מֵחֶלְקְךָ בְּקָרְבְּנוֹת צִבּוּר:

פסוק ט

יִדְעָךְ. לְשׁוֹן קְפִיצָה, שֶׁהַשַּׁלְהֶבֶת קוֹפֶצֶת וְנִכְרֶתֶת:

פסוק י

רַק בְּזָדוֹן יִתֵּן מַצָּה. מַחֲלֹקֶת:

וְאֶת נוֹעָצִים. וְעִם הַמִּתְיַעֲצִים תָּלִין חָכְמָה:

פסוק יא

הוֹן מֵהֶבֶל יִמְעָט. עוֹשֶׂה גִּרְסָתוֹ חֲבִילוֹת חֲבִילוֹת יִמְעָט, שֶׁיִּשְׁתַּכַּח מִמֶּנּוּ מְעַט מְעַט (עבודה זרה יט.):

פסוק יב

תּוֹחֶלֶת מְמֻשָּׁכָה. מַבְטִיחַ עַצְמוֹ עַל חֲבֵירוֹ וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה:

מַחֲלָה לֵב. מְבִיאָה חוֹלִי לַלֵּב, וְאֵין מַחֲלָה זֶה שֵׁם דָּבָר כְּמוֹ ״וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ״ (שמות כג:כה) אֶלָּא כְּמוֹ ״מַעֲלֵה גֵרָה״ (ויקרא יא:ה):

וְעֵץ חַיִּים תַּאֲוָה בָאָה. מְסֹרָס הוּא, כְּלוֹמַר: תַּאֲוָה בָאָה הֲרֵי הוּא כְּעֵץ חַיִּים. תּוֹחֶלֶת שֶׁהוֹחִיל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל וְצִפָּה שֶׁיָּשׁוּבוּ, וְהֵם לֹא שָׁבוּ, סוֹף בָּאָה לָהֶם לְמַחֲלַת לֵב; וּכְשֶׁתַּאֲוָתוֹ בָאָה, שֶׁהֵם עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ, עֵץ חַיִּים הִיא לָהֶם:

פסוק יג

בָּז לְדָבָר יֵחָבֶל לוֹ. הַבּוֹזֶה אֶחָד מִדִּבְרֵי תוֹרָה, סוֹף מִתְמַשְׁכֵּן עָלָיו:

וִירֵא מִצְוָה הוּא יְשֻׁלָּם. יְקַבֵּל שָׂכָר. וּמִדְרַשׁ תְּהִלִּים דּוֹרֵשׁ בָּז לְדָבָר יֵחָבֶל לוֹ עַל דָּוִד שֶׁאָמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מָה הֲנָאָה בַּשּׁוֹטִים שֶׁבָּרָאתָ? אָמַר לוֹ: חַיֶּיךָ, סוֹף שֶׁתִּצְטָרֵךְ לְשִׁטּוּת; כְּשֶׁבָּא לִפְנֵי אָכִישׁ לְהִשְׁתַּגֵּעַ ״וַיּוֹרֶד רִירוֹ עַל זְקָנוֹ וְגוֹמֵר״ (שמואל א כא:יד):

פסוק יד

תּוֹרַת חָכָם מְקוֹר חַיִּים. שֶׁהִיא מְלַמְּדַתּוֹ לָסוּר מִמֹּקְשֵׁי מָוֶת:

פסוק טו

וְדֶרֶךְ בּוֹגְדִים אֵיתָן. קָשֶׁה לוֹ וְלַאֲחֵרִים:

פסוק טז

כָּל עָרוּם יַעֲשֶׂה בְדָעַת. מַעֲשֵׂהוּ, כְּגוֹן דָּוִד: ״יְבַקְשׁוּ לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ נַעֲרָה בְתוּלָה וְגוֹמֵר״ (מלכים א א:ב):

וּכְסִיל יִפְרֹשׂ אִוֶּלֶת. זֶה אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, ״וְיַפְקֵד הַמֶּלֶךְ״ (אסתר ב:ג). יוֹדְעִים הָיוּ שֶׁלֹּא יִשָּׂא לְכֻלָּם, וּמִי שֶׁהָיָה לוֹ בַת הִטְמִינָהּ (מגילה יב:):

פסוק יז

מַלְאָךְ רָשָׁע יִפֹּל בְּרָע. כְּגוֹן בִּלְעָם, שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ״לֵךְ עִם הָאֲנָשִׁים״ (במדבר כב:כ, לה), וְהִרְשִׁיעַ לְהַשִּׂיא לְבָלָק עֵצָה רָעָה; לְכָךְ נָפַל בַּחֶרֶב (במדבר לא:ח):

וְצִיר אֱמוּנִים מַרְפֵּא. זֶה מֹשֶׁה רַבֵּינוּ:

פסוק יח

רֵישׁ וְקָלוֹן. דַּלּוּת וְקָלוֹן בָּאִים עַל פּוֹרֵעַ מוּסָר:

פסוק יט

תֶּעֱרַב לְנָפֶשׁ. כְּשֶׁבָּאָה תַּאֲוָתוֹ לוֹ לָאָדָם, הִיא עֲרֵבָה לְנַפְשׁוֹ; וּלְכָךְ תּוֹעֲבַת כְּסִיל לָסוּר מֵרָע, לְפִי שֶׁעָרֵב לָהֶם לְמַלֵּא תַּאֲוָתָם:

נִהְיָה. הֹוֶה. דָּבָר אַחֵר: תַּאֲוָה נִהְיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְאַוֶּה שֶׁיַּעֲשׂוּ יִשְׂרָאֵל רְצוֹנוֹ, וּבִהְיוֹת תַּאֲוָתוֹ בָּאָה, עֲרֵבָה לוֹ. וְתוֹעֲבַת רְשָׁעִים – שֶׁיָּסוּרוּ מֵרָעָתָם, לְמַלֹּאות תַּאֲוָתָם:

פסוק כ

הוֹלֵךְ אֶת חֲכָמִים. יֶחְכָּם, וְרֹעֶה כְסִילִים הַמְחַבֵּר לוֹ כְּסִילִים לִהְיוֹת לוֹ רֵעִים:

יֵרוֹעַ. יְרוּצַּץ:

פסוק כא

חַטָּאִים תְּרַדֵּף רָעָה. אָדָם רָשָׁע, רִשְׁעָתוֹ רוֹדַפְתּוֹ עַד הִשָּׁמְדוֹ:

פסוק כב

טוֹב יַנְחִיל. אֶת זְכוּתוֹ וְאֶת מָמוֹנוֹ לִבְנֵי בָנָיו, אֲבָל חוֹטֵא אֵינוֹ מַנְחִיל לְבָנָיו, כִּי צָפוּן חֵילוֹ וּמָמוֹנוֹ לַצַּדִּיק, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״וַתָּשֶׂם אֶסְתֵּר אֶת מָרְדֳּכַי עַל בֵּית הָמָן״ (אסתר ח:ב):

פסוק כג

רָב אֹכֶל נִיר רָאשִׁים. רָאִיתִי בַּמָּסֹרֶת הַגְּדוֹלָה: רָב אֹכֶל. שְׁלֹשִׁים וּשְׁלֹשָׁה ׳רָב׳ – קְמָצִין, וְזֶהוּ חֲטַף קָמַץ, וּמְחֻבָּר עִם אֹכֶל בְּמַקֵּף; וְ׳אֹכֶל׳ רָאִיתִי שָׁם: נָקוּד פַּתַּח (ר״ל סגול שהוא פתח קטן) וְטַעֲמוֹ לְעֵילָא, כְּמוֹ ״אֶת כָּל אֹכֶל הַשָּׁנִים הַטּוֹבוֹת״ (בראשית מא:לה). וּלְפִי נְקֻדָּתוֹ, זֶה פִּתְרוֹנוֹ: הַרְבֵּה תְּבוּאָה בָּאָה לָעוֹלָם עַל יְדֵי נִיר אֲנָשִׁים דַּלִּים, כְּלוֹמַר: הַרְבֵּה תּוֹרָה יוֹצְאָה עַל יְדֵי תַּלְמִידִים, שֶׁרַבּוֹתֵיהֶם לְמֵדִין מֵהֶם מִתּוֹךְ פִּלְפּוּלָם שֶׁמְּפַלְפְּלִים בַּהֲלָכָה:

וְיֵשׁ נִסְפֶּה. וְיֵשׁ הַרְבֵּה מֵהֶם שֶׁהֵם כָּלִים מִן הָעוֹלָם בִּשְׁבִיל לֹא מִשְׁפָּט שֶׁאֵינָן נוֹהֲגִין כַּשּׁוּרָה, וּלְעִנְיַן הַתְּבוּאָה יֵשׁ תְּבוּאָה לוֹקָה בִּשְׁבִיל בְּעָלֶיהָ שֶׁאֵינוֹ מוֹצִיא מַעַשְׂרוֹתֶיהָ וּמַתְּנוֹת עֲנִיִּים כַּמִּשְׁפָּט, וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ בְּמַסֶּכֶת חֲגִיגָה (חגיגה ד:-ה.), וְיֵשׁ נִסְפֶּה עַל שְׁלוּחוֹ שֶׁל מַלְאַךְ הַמָּוֶת שֶׁמְּחַלֵּף שֵׁם בְּשֵׁם וּמֵמִית אֶת שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנּוֹ אֲבָל אִם כֵּן הוּא אֵין עִנְיַן סוֹף הַפָּסוּק לְרֹאשׁוֹ:

פסוק כד

חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ. סוֹפוֹ שֶׁשּׂוֹנֵא אֶת בְּנוֹ, שֶׁרוֹאֵהוּ בְּסוֹפוֹ יוֹצֵא לְתַרְבּוּת רָעָה:

שִׁחֲרוֹ מוּסָר. תָּמִיד לַבְּקָרִים מְיַסְּרֵהוּ:

פסוק כה

לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ. דּוֹמֶה שֶׁיְּהֵא שָׂבֵעַ (סא״א ונכתב תחתיו):

תֶּחְסָר. אֵינוֹ דּוֹמֶה שֶׁיְּהֵא שָׂבֵעַ:

תוכן העניינים

רש"י על משלי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה