רש"י על משלי· רש״י
פרק יב
פסוק ב
טוֹב יָפִיק. מוֹצִיא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נַחַת רוּחַ, לְהָבִיא טוֹבָה לָעוֹלָם:
וְאִישׁ מְזִמּוֹת יַרְשִׁיעַ. בַּעַל עֲלִילוֹת יַרְשִׁיעַ – מְחַיֵּב אֶת הַבְּרִיּוֹת לְהָבִיא רָעָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר ״וְחוֹטֵא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה״ (קהלת ט:יח):
פסוק ג
לֹא יִכּוֹן אָדָם בְּרֶשַׁע. לֹא יִתְבַּסֵּס:
פסוק ד
וּכְרָקָב. תּוֹלַעַת הַנִּכְנָס תּוֹךְ הָעֲצָמוֹת וְטוֹחֵן אוֹתָם, כֵּן אִשָּׁה מְבִישָׁה וְרָעָה, שֶׁמַּעֲשֶׂיהָ בּוֹשִׁים:
פסוק ו
דִּבְרֵי רְשָׁעִים אֱרָב דָּם. יוֹעֲצִים לִרְצוֹחַ בְּיָדָם אוֹ עַל יְדֵי עֵדוּת שֶׁקֶר:
וּפִי יְשָׁרִים. כְּשֶׁשּׁוֹמְעִים אֶת עֲצָתָם, יַצִּילוּם לַנִּרְדָּפִים, שֶׁמְּגַלִּים אֶת עֲצָתָם; אוֹ אִם עֵדִים הֵם, מְזִמִּין אוֹתָם:
פסוק ז
הָפוֹךְ רְשָׁעִים. כְּמוֹ ״לַהֲפֹךְ״, כְּמַהְפֵּכַת רֶגַע (איכה ד:ו) נֶהְפָּכִים:
וְאֵינָם. כָּלִים, כְּגוֹן סְדוֹם (בראשית יט:כד-כה):
וּבֵית צַדִּיקִים יַעֲמֹד. יִתְקַיֵּם:
פסוק ח
לְפִי שִׂכְלוֹ יְהֻלַּל אִישׁ. אִם חָכָם מְעַט אוֹ הַרְבֵּה, הַכֹּל לְפִי שִׂכְלוֹ יִטֹּל שְׂכָרוֹ:
וְנַעֲוֵה לֵב. שֶׁהֵנִיעַ לִבּוֹ לְגַמְרֵי מִן הַתּוֹרָה, הוּא יִהְיֶה לָבוּז:
נַעֲוֵה. כְּמוֹ ״נַעֲוֵיתִי מִשְּׁמֹעַ״ (ישעיה כא:ג), וְכֵן ״בֶּן נַעֲוַת הַמַּרְדּוּת״ (שמואל א כ:ל). וְיֵשׁ לוֹמַר נַעֲוֵה – מִי שֶׁלִּבּוֹ נָעוּעַ, מִגִּזְרַת ״נָע וָנָד״ (בראשית ד:יב). כַּאֲשֶׁר יֹאמַר ״זַעֲוָה״ (דברים כח:כה) מִגִּזְרַת ״זָע״ (אסתר ה:ט):
פסוק ט
טוֹב נִקְלֶה. בְּעֵינָיו, וְנַעֲשָׂה עֶבֶד לְעַצְמוֹ:
מִמִּתְכַּבֵּד. בְּעֵינָיו, וְאוֹמֵר: גְּנַאי הוּא לִי לַעֲמֹל בִּמְלָאכָה, שֶׁאֲנִי מִבְּנֵי אָדָם גְּדוֹלִים; וְסוֹפוֹ לִהְיוֹת חֲסַר לָחֶם:
פסוק י
יוֹדֵעַ צַדִּיק נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ. מַה בְּהֶמְתּוֹ וּבְנֵי בֵיתוֹ צְרִיכִים:
פסוק יא
עוֹבֵד אַדְמָתוֹ יִשְׂבַּע לָחֶם. כְּמַשְׁמָעוֹ, וּלְפִי מְשָׁלוֹ: שֶׁחוֹזֵר עַל תַּלְמוּדוֹ תָּמִיד, שֶׁלֹּא יִשְׁתַּכַּח:
פסוק יב
חָמַד רָשָׁע. לִהְיוֹת נִזּוֹן וּמִתְפַּרְנֵס מִמְּצוֹד רְשָׁעִים, שֶׁצָּדִין אֶת הַבְּרִיּוֹת בִּגְזֵלוֹת וְחָמָס:
וְשֹׁרֶשׁ צַדִּיקִים יִתֵּן. מַה שֶּׁהוּא רָאוּי לִיתֵּן, וְהוּא הַפְּרִי:
פסוק יג
בְּפֶשַׁע שְׂפָתַיִם. בְּפֶשַׁע שִׂפְתֵי דּוֹר הַמַּבּוּל, שֶׁאָמְרוּ: ״מַה שַׁדַּי כִּי נַעַבְדֶנּוּ״ (איוב כא:טו), בָּא לָהֶם מוֹקֵשׁ רָע, וְנֹחַ הַצַּדִּיק יָצָא מֵהַצָּרָה (תנחומא, נח טז):
פסוק יד
מִפְּרִי פִי אִישׁ. מִשְּׂכַר פִּיהֶם שֶׁל עוֹסְקֵי תוֹרָה, אוֹכְלִים טוֹב בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לָהֶם לָעוֹלָם הַבָּא:
פסוק טז
אֱוִיל בַּיּוֹם יִוָּדַע כַּעְסוֹ. בְּיוֹם שֶׁהוּא כּוֹעֵס, בּוֹ בַּיּוֹם הוֹדִיעַ כַּעְסוֹ, שֶׁהוּא מִתְגָּרֶה וּמְחָרֵף חֲבֵירוֹ בָּרַבִּים, וְאֵין מַעְצָר לְרוּחוֹ. אֲבָל הֶעָרוּם כֹּסֶה קָלוֹן וְאֵינוֹ מְמַהֵר לָרִיב. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה: בְּיוֹם שֶׁנִּבְרָא אָדָם הָרִאשׁוֹן נוֹדַע סוּרְחָנוֹ (עבודה זרה ח.), וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא עָרוּם, לֹא רָצָה לְשַׁחֵת בְּרִיּוֹתָיו, כִּסָּה קְלוֹנוֹ (חגיגה יב.) וְדָחָה לִגְזֵרָתוֹ מִיּוֹם שֶׁל אָדָם לְיוֹם שֶׁלּוֹ, שֶׁהוּא אֶלֶף שָׁנָה (תהלים צ:ד; במדבר רבה יד:יב):
פסוק יז
יָפִיחַ אֱמוּנָה יַגִּיד צֶדֶק. מִי שֶׁמְּדַבֵּר אֱמוּנָה מַגִּיד בְּדִין עֵדוּת צֶדֶק לְזַכּוֹת הַזַּכַּאי:
פסוק יח
יֵשׁ בּוֹטֶה. מְדַבֵּר, כְּמוֹ ״לְבַטֵּא בִשְׂפָתַיִם״ (ויקרא ה:ד):
כְּמַדְקְרוֹת חָרֶב. שֶׁמְּסַכְסֵךְ אֶת הַבְּרִיּוֹת וְגוֹרֵם לָהֶם לַהֲרֹג:
וּלְשׁוֹן חֲכָמִים. הַמֵּבִיא שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵירוֹ:
מַרְפֵּא. לַמִּבְטָא הַהוּא:
פסוק יט
שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד. תִּתְבַּסֵּס וּתְקַיֵּם:
וְעַד אַרְגִּיעָה. לִמְעַט רֶגַע הוּא כָּלֶה וְהוֹלֵךְ, שֶׁהַשֶּׁקֶר אֵין לוֹ רַגְלַיִם:
פסוק כ
מִרְמָה בְּלֶב חֹרְשֵׁי רָע. וּמִתּוֹךְ שֶׁהֵם טְרוּדִים בְּמַחֲשָׁבוֹת שֶׁל תַּרְמִית, אֵין לָהֶם שִׂמְחָה, וּלְיוֹעֲצֵי שָׁלוֹם שִׂמְחָה:
פסוק כא
לֹא יְאֻנֶּה לַצַּדִּיק. לֹא יֶאֱרַע, לֹא תִזְדַּמֵּן לוֹ עֲבֵרָה בְּלִי דַעַת:
פסוק כג
אָדָם עָרוּם כּוֹסֶה דָּעַת. אֲפִלּוּ בְּחָכְמָתוֹ הוּא צָנוּעַ, וְכָל שֶׁכֵּן לְדִבְרֵי שְׁטוּת הוּא מְכַסֶּה. אֲבָל וְלֵב כְּסִילִים יִקְרָא אִוֶּלֶת. מַכְרִיז אִוֶּלֶת בְּקוֹל רָם:
פסוק כד
יַד חָרֻצִים. יְשָׁרִים:
תִּמְשׁוֹל. תַּעֲשִׁיר:
פסוק כה
דְּאָגָה בְלֶב אִישׁ יַשְׁחֶנָּה. יְשִׂיחֶנָּה מִדַּעְתּוֹ:
וְדָבָר טוֹב יְשַׂמְּחֶנָּה. יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, וְהִיא תְּשַׂמַּח אֶת הַדְּאָגָה שֶׁבְּלִבּוֹ וְתַצִּילֶנּוּ מִמֶּנָּה. וּלְדִבְרֵי הָאוֹמֵר: יְשִׂיחֶנָּה לַאֲחֵרִים, כָּךְ סוֹפוֹ שֶׁל מִקְרָא: וְדָבָר טוֹב. שֶׁיְּנַחֲמֶנּוּ חֲבֵרוֹ, יְשַׂמַּח אֶת הַדְּאָגָה:
פסוק כו
יָתֵר מֵרֵעֵהוּ צַדִּיק. הַצַּדִּיק מְוַתֵּר מִדּוֹתָיו וְעוֹבֵר עֲלֵיהֶם יָתֵר, לְרֵיי״שׁ בְּלַעַ״ז:
וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים. שֶׁהִיא לְמוּדָה לְהָרַע, הִיא תַּתְעֵם:
פסוק כז
לֹא יַחֲרֹךְ. מְחֻבָּר לַמִּקְרָא שֶׁלְּפָנָיו, כְּלוֹמַר: דֶּרֶךְ רָשָׁע תַּתְעֵהוּ, וְלֹא יַחֲרֹךְ אֶת צֵידוֹ שֶׁל רְמִיָּה שֶׁלּוֹ:
לֹא יַחֲרֹךְ. לֹא יַצְלִיחַ בְּתַרְמִיתוֹ. וּלְפִי שֶׁדִּבֵּר בִּלְשׁוֹן צַיִד, נוֹפֵל בּוֹ לְשׁוֹן חֲרִיכָה, שֶׁהַצַּיָּד הַמַּצְלִיחַ צָד אֶת הָעוֹפוֹת וְחוֹרְכָן בָּאֵשׁ:
וְהוֹן אָדָם יָקָר חָרוּץ. מִקְרָא מְסֹרָס הוּא וְהוֹן אָדָם שֶׁהוּא חָרוּץ יָקָר הוּא, מָמוֹן אָדָם כָּשֵׁר יָקָר הוּא:
חָרוּץ. עוֹשֶׂה אֱמֶת, כְּמוֹ ״יַד חֲרוּצִים תַּעֲשִׁיר״ (משלי י:ד):
פסוק כח
בְּאֹרַח צְדָקָה חַיִּים וְדֶרֶךְ נְתִיבָה. שֶׁל צְדָקָה:
אַל מָוֶת. לֹא יָמוּת: