אור ברסלב

רש"י על משלי· רש״י

פרק יא

פרק י

פסוק ב

בָּא זָדוֹן וַיָּבֹא קָלוֹן וְאֶת צְנוּעִים חָכְמָה. תָּבוֹא חָכְמָה:

פסוק ג

תֻּמַּת יְשָׁרִים תַּנְחֵם. תַּנְהֲלֵם:

וְסֶלֶף בּוֹגְדִים יְשָׁדֵּם. יְשָׁדְדֵם:

פסוק ו

צִדְקַת יְשָׁרִים תַּצִּילֵם וּבְהַוַּת בֹּגְדִים יִלָּכֵדוּ. בַּהַוּוֹת שֶׁהֵם עוֹשִׂים הֵם נִלְכָּדִים. וְהַמִּקְרָא מְסֹרָס הוּא, כְּלוֹמַר: וּבוֹגְדִים בְּהַוַּת יִלָּכֵדוּ:

פסוק ז

בְּמוֹת אָדָם רָשָׁע תֹּאבַד תִּקְוָה. תִּקְוַת כָּל הַבּוֹטְחִים בּוֹ:

וְתוֹחֶלֶת אוֹנִים אָבָדָה. תּוֹחֶלֶת בָּנָיו, שֶׁהֵם אוֹנוֹ, אָבְדָה, כִּי בִּזְכוּתוֹ לֹא תָבוֹא לָהֶם טוֹבָה. אֲבָל בְּמוֹת צַדִּיקִים יֵשׁ לִבְנֵיהֶם מִבְטָח בְּצִדְקָתָם:

פסוק ח

צַדִּיק מִצָּרָה נֶחֱלָץ. בְּמוֹת רָשָׁע, וְלַמִּקְרָא הָעֶלְיוֹן (משלי יא:ז) זֶה מְחֻבָּר:

פסוק ט

בְּפֶה חָנֵף. חָנֵף הַמֵּסִית חֲבֵרוֹ בְּדֶרֶךְ רַע, מַשְׁחִיתוֹ בְּפִיו:

וּבְדַעַת צַדִּיקִים יֵחָלֵצוּ. וְהַצַּדִּיק נֶחֱלָץ מִמֶּנּוּ בְּדַעַת הַתּוֹרָה, שֶׁהִזְהִירָה עָלָיו ״לֹא תֹאבֶה לוֹ וְגוֹ׳״ (דברים יג:ט):

פסוק יא

תָּרוּם קָרֶת. תִּתְקַיֵּם תִּקְרַת הַבַּיִת בְּגָבְהָהּ מִלִּפּוֹל. בְּעוֹד שֶׁהָיוּ מַלְכֵי יְהוּדָה יְשָׁרִים, הֶעֱמִידָה תְּפִלָּתָם אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ:

פסוק יב

וְאִישׁ תְּבוּנוֹת יַחֲרִישׁ. כְּשֶׁמְּבַזֵּהוּ הֶחָסֵר לֵב; כְּמוֹ שָׁאוּל, דִּכְתִיב ״וַיִּבְזֻהוּ וְלֹא הֵבִיאוּ לוֹ מִנְחָה וַיְהִי כְּמַחֲרִישׁ״ (שמואל א י:כז):

פסוק יד

בְּאֵין תַּחְבֻּלוֹת. כְּשֶׁהַצָּרָה בָּאָה עַל יִשְׂרָאֵל, וְאֵינָן נוֹתְנִין לֵב לְהָבִין לְהִתְעַנּוֹת וְלַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, יִפָּל עָם:

פסוק טו

רַע יֵרוֹעַ. הָרָשָׁע יִתְרוֹצֵץ, אֲשֶׁר עָרַב לִבּוֹ לַעֲבוֹדַת גִּלּוּלִים:

וְשׂוֹנֵא תוֹקְעִים. תּוֹקְעִים כַּף לַעֲשׂוֹת רַע וְלָלֶכֶת בַּעֲצָתָם, וְרַבּוֹתֵינוּ דְּרָשׁוּהוּ (יבמות קט:) בְּעַרְבוּת מָמוֹן:

פסוק טז

תִּתְמֹךְ כָּבוֹד. כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל תְּקָרֵב תָּמִיד לִכְבוֹד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְתוֹרָתוֹ:

וְעָרִיצִים יִתְמְכוּ עֹשֶׁר. בְּנֵי אֱדוֹם מִתְקָרְבִים אֵצֶל גְּנֵיבוֹת מָמוֹן וְגָזֵל:

פסוק יז

גּוֹמֵל נַפְשׁוֹ. גּוֹמֵל טוֹבָה לִקְרוֹבָיו. אִישׁ חָסֶד אִישׁ שֶׁהוּא חָסִיד:

וְעֹכֵר שְׁאֵרוֹ אַכְזָרִי. וְהָאַכְזָרִי הוּא עוֹכֵר אֶת קְרוֹבָיו:

פסוק יח

רָשָׁע עֹשֶׂה פְעֻלַּת שָׁקֶר. פְּעֻלָּתוֹ שֶׁל רָשָׁע מְשַׁקֶּרֶת לוֹ, כְּסָבוּר שֶׁתִּתְקַיֵּם בּוֹ הַצְלָחָתוֹ, וְהַכֹּל אָבַד:

וְזוֹרֵעַ צְדָקָה שֶׂכֶר אֱמֶת. וְהַזּוֹרֵעַ צְדָקָה הִיא פְּעֻלָּה שֶׁל אֱמֶת, כִּי בְּוַדַּאי בָּטוּחַ הוּא שֶׁיְּקַבֵּל פָּעֳלוֹ בַּסּוֹף:

שֶׂכֶר. קְרוֹנִיאָ״ל בְּלַעַ״ז, כְּאָדָם הַסּוֹכֵר אַמַּת הַמַּיִם כְּדֵי לִלְקוֹט דָּגִים, וּבָטוּחַ שֶׁיִּמְצָא שָׁם דָּגִים הַרְבֵּה. וְדוֹמֶה לוֹ ״כָּל עֹשֵׂי שֶׂכֶר אַגְמֵי נָפֶשׁ״ (ישעיהו יט:י):

פסוק יט

כֵּן צְדָקָה לְחַיִּים. אֲמִתּוֹ שֶׁל צְדָקָה סוֹפָהּ לְחַיִּים, כְּמוֹ ״כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרוֹת״ (במדבר כז:ז):

פסוק כא

יָד לְיָד. כְּלוֹמַר: מִיַּד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיָדוֹ תָּבוֹא לוֹ שְׂכַר פְּעֻלָּתוֹ, וְלֹא יִנָּקֶה מִן הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה (סוטה ד:):

פסוק כב

נֶזֶם זָהָב בְּאַף חֲזִיר. שֶׁמְּלַכְלֵךְ אוֹתָהּ בָּאַשְׁפּוֹת, כֵּן תַּלְמִיד חָכָם הַסָּר מִן הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה:

וְסָרַת טָעַם. פּוֹרֵשׁ מִן הַתּוֹרָה:

פסוק כג

תִּקְוַת רְשָׁעִים עֶבְרָה. בְּטוּחִים וּמְקַוִּים לְגֵיהִנֹּם:

פסוק כד

יֵשׁ מְפַזֵּר. מְמוֹנוֹ, כְּגוֹן לִצְדָקָה, וְנוֹסָף עוֹד:

וְחוֹשֵׂךְ. עַצְמוֹ מִיֹּשֶׁר, אַךְ לְמַחְסוֹר יִהְיֶה לוֹ:

פסוק כה

נֶפֶשׁ בְּרָכָה. שֶׁהוּא וַתְרָן בְּמָמוֹנוֹ. וְכָל לְשׁוֹן בְּרָכָה – פִּישׁוֹן בְּלַעַ״ז:

וּמַרְוֶה. שֶׁמַּשְׂבִּיעַ אֶת הָעֲנִיִּים:

גַּם הוּא יוֹרֶא. יִשְׂבַּע טוֹב:

פסוק כו

מוֹנֵעַ בָּר. מְלַמֵּד תּוֹרָה:

פסוק כז

שׁוֹחֵר טוֹב. הֶחָפֵץ לְהַדְרִיךְ אֶת הַבְּרִיּוֹת בְּדֶרֶךְ טוֹבָה, וּמוֹכִיחַ וּמְיַסֵּר אוֹתָם:

יְבַקֵּשׁ רָצוֹן. הוּא חָפֵץ שֶׁיִּהְיֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה בָּם, וּמִתְפַּיֵּס עִמָּם. רָצוֹן, אפיימינ״ט בְּלַעַ״ז:

פסוק כט

עוֹכֵר בֵּיתוֹ יִנְחַל רוּחַ. אָדָם עָצֵל שֶׁיִּנְחַל רוּחַ תָּמִיד, וְאֵינוֹ יָגֵעַ בַּתּוֹרָה וְלֹא בִמְלָאכָה, סוֹף עוֹכֵר אֶת בְּנֵי בֵיתוֹ, שֶׁאֵין לָהֶם מַה לֶּאֱכֹל:

פסוק ל

פְּרִי צַדִּיק. גְּמוּל פֵּירוֹת מַעֲשֵׂה הַצַּדִּיקִים עֵץ חַיִּים הֵם לָעוֹלָם:

וְלֹקֵחַ נְפָשׁוֹת חָכָם. מִי שֶׁהוּא חָכָם, קוֹנֶה לוֹ נְפָשׁוֹת. שֶׁמְּלַמְּדָם דֶּרֶךְ טוֹב, וַהֲרֵי הֵם לוֹ כְּאִלּוּ קְנָאָם, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר ״וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן״ (בראשית יב:ה):

פסוק לא

הֵן צַדִּיק בָּאָרֶץ יְשֻׁלָּם. לָמָּה יִבְטַח הָרָשָׁע בְּשָׁעָה שֶׁמַּצְלַחַת לוֹ? הֲלֹא הוּא רוֹאֶה שֶׁהַצַּדִּיק מִשְׁתַּלֵּם שְׂכַר הָעֲבֵירָה שֶׁבְּיָדוֹ בְּעוֹדוֹ עַל הָאָרֶץ בַּחַיִּים:

וְאַף כִּי רָשָׁע וְחוֹטֵא. וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁסּוֹפוֹ שֶׁל רָשָׁע לְהִשְׁתַּלֵּם לוֹ, אוֹ בְּחַיָּיו אוֹ בְּמוֹתוֹ:

תוכן העניינים

רש"י על משלי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה