רש"י על משלי· רש״י
פרק יד · פסוק א
חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ. חָכְמוֹת נָקוּד פַּתָּח, שֶׁאֵינוֹ שֵׁם דָּבָר, אֶלָּא הַחֲכָמוֹת שֶׁבַּנָּשִׁים בּוֹנוֹת אֶת בָּתֵּיהֶם – שֶׁמִּתְקַיְּמוֹת עַל יְדֵיהֶן; כְּמוֹ אִשְׁתּוֹ שֶׁל אוֹן בֶּן פֶּלֶת, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בְּפֶרֶק ׳חֵלֶק׳ (סנהדרין קט:-קי.):
וְאִוֶּלֶת. וְאִשָּׁה שׁוֹטָה:
בְּיָדֶיהָ תֶּהֶרְסֶנּוּ. תַּהֲרֹס בֵּיתָהּ; זוֹ אִשְׁתּוֹ שֶׁל קֹרַח (במדבר טז:א):