רש"י על משלי· רש״י
פרק יג · פסוק כג
רָב אֹכֶל נִיר רָאשִׁים. רָאִיתִי בַּמָּסֹרֶת הַגְּדוֹלָה: רָב אֹכֶל. שְׁלֹשִׁים וּשְׁלֹשָׁה ׳רָב׳ – קְמָצִין, וְזֶהוּ חֲטַף קָמַץ, וּמְחֻבָּר עִם אֹכֶל בְּמַקֵּף; וְ׳אֹכֶל׳ רָאִיתִי שָׁם: נָקוּד פַּתַּח (ר״ל סגול שהוא פתח קטן) וְטַעֲמוֹ לְעֵילָא, כְּמוֹ ״אֶת כָּל אֹכֶל הַשָּׁנִים הַטּוֹבוֹת״ (בראשית מא:לה). וּלְפִי נְקֻדָּתוֹ, זֶה פִּתְרוֹנוֹ: הַרְבֵּה תְּבוּאָה בָּאָה לָעוֹלָם עַל יְדֵי נִיר אֲנָשִׁים דַּלִּים, כְּלוֹמַר: הַרְבֵּה תּוֹרָה יוֹצְאָה עַל יְדֵי תַּלְמִידִים, שֶׁרַבּוֹתֵיהֶם לְמֵדִין מֵהֶם מִתּוֹךְ פִּלְפּוּלָם שֶׁמְּפַלְפְּלִים בַּהֲלָכָה:
וְיֵשׁ נִסְפֶּה. וְיֵשׁ הַרְבֵּה מֵהֶם שֶׁהֵם כָּלִים מִן הָעוֹלָם בִּשְׁבִיל לֹא מִשְׁפָּט שֶׁאֵינָן נוֹהֲגִין כַּשּׁוּרָה, וּלְעִנְיַן הַתְּבוּאָה יֵשׁ תְּבוּאָה לוֹקָה בִּשְׁבִיל בְּעָלֶיהָ שֶׁאֵינוֹ מוֹצִיא מַעַשְׂרוֹתֶיהָ וּמַתְּנוֹת עֲנִיִּים כַּמִּשְׁפָּט, וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ בְּמַסֶּכֶת חֲגִיגָה (חגיגה ד:-ה.), וְיֵשׁ נִסְפֶּה עַל שְׁלוּחוֹ שֶׁל מַלְאַךְ הַמָּוֶת שֶׁמְּחַלֵּף שֵׁם בְּשֵׁם וּמֵמִית אֶת שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנּוֹ אֲבָל אִם כֵּן הוּא אֵין עִנְיַן סוֹף הַפָּסוּק לְרֹאשׁוֹ: