רש"י על משלי· רש״י
פרק יג · פסוק יב
תּוֹחֶלֶת מְמֻשָּׁכָה. מַבְטִיחַ עַצְמוֹ עַל חֲבֵירוֹ וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה:
מַחֲלָה לֵב. מְבִיאָה חוֹלִי לַלֵּב, וְאֵין מַחֲלָה זֶה שֵׁם דָּבָר כְּמוֹ ״וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ״ (שמות כג:כה) אֶלָּא כְּמוֹ ״מַעֲלֵה גֵרָה״ (ויקרא יא:ה):
וְעֵץ חַיִּים תַּאֲוָה בָאָה. מְסֹרָס הוּא, כְּלוֹמַר: תַּאֲוָה בָאָה הֲרֵי הוּא כְּעֵץ חַיִּים. תּוֹחֶלֶת שֶׁהוֹחִיל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל וְצִפָּה שֶׁיָּשׁוּבוּ, וְהֵם לֹא שָׁבוּ, סוֹף בָּאָה לָהֶם לְמַחֲלַת לֵב; וּכְשֶׁתַּאֲוָתוֹ בָאָה, שֶׁהֵם עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ, עֵץ חַיִּים הִיא לָהֶם: