רש"י על משלי· רש״י
פרק יב · פסוק ח
לְפִי שִׂכְלוֹ יְהֻלַּל אִישׁ. אִם חָכָם מְעַט אוֹ הַרְבֵּה, הַכֹּל לְפִי שִׂכְלוֹ יִטֹּל שְׂכָרוֹ:
וְנַעֲוֵה לֵב. שֶׁהֵנִיעַ לִבּוֹ לְגַמְרֵי מִן הַתּוֹרָה, הוּא יִהְיֶה לָבוּז:
נַעֲוֵה. כְּמוֹ ״נַעֲוֵיתִי מִשְּׁמֹעַ״ (ישעיה כא:ג), וְכֵן ״בֶּן נַעֲוַת הַמַּרְדּוּת״ (שמואל א כ:ל). וְיֵשׁ לוֹמַר נַעֲוֵה – מִי שֶׁלִּבּוֹ נָעוּעַ, מִגִּזְרַת ״נָע וָנָד״ (בראשית ד:יב). כַּאֲשֶׁר יֹאמַר ״זַעֲוָה״ (דברים כח:כה) מִגִּזְרַת ״זָע״ (אסתר ה:ט):