רש"י על משלי· רש״י
פרק יא · פסוק יח
רָשָׁע עֹשֶׂה פְעֻלַּת שָׁקֶר. פְּעֻלָּתוֹ שֶׁל רָשָׁע מְשַׁקֶּרֶת לוֹ, כְּסָבוּר שֶׁתִּתְקַיֵּם בּוֹ הַצְלָחָתוֹ, וְהַכֹּל אָבַד:
וְזוֹרֵעַ צְדָקָה שֶׂכֶר אֱמֶת. וְהַזּוֹרֵעַ צְדָקָה הִיא פְּעֻלָּה שֶׁל אֱמֶת, כִּי בְּוַדַּאי בָּטוּחַ הוּא שֶׁיְּקַבֵּל פָּעֳלוֹ בַּסּוֹף:
שֶׂכֶר. קְרוֹנִיאָ״ל בְּלַעַ״ז, כְּאָדָם הַסּוֹכֵר אַמַּת הַמַּיִם כְּדֵי לִלְקוֹט דָּגִים, וּבָטוּחַ שֶׁיִּמְצָא שָׁם דָּגִים הַרְבֵּה. וְדוֹמֶה לוֹ ״כָּל עֹשֵׂי שֶׂכֶר אַגְמֵי נָפֶשׁ״ (ישעיהו יט:י):