רש"י על משלי· רש״י
פרק י · פסוק כ
כֶּסֶף נִבְחָר לְשׁוֹן צַדִּיק. שֶׁיּוֹדֵעַ לְהוֹכִיחַ:
לֵב רְשָׁעִים כִּמְעָט. שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ לְתוֹכַחַת צַדִּיק. וּמִדְרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא אוֹמֵר (תנחומא, כי תשא ו): עַל עִדּוֹ הַנָּבִיא נֶאֱמַר, שֶׁקָּרָא עַל הַמִּזְבֵּחַ בְּבֵית אֵל; וְיָרָבְעָם, אַף עַל פִּי שֶׁיָּבְשָׁה יָדוֹ, לֹא קִבֵּל תּוֹכֵחָה, שֶׁנֶּאֱמַר ״חַל נָא אֶת פְּנֵי ה׳ אֱלֹהֶיךָ וְגוֹ׳״ (מלכים א יג:ו) וְלֹא ׳אֱלֹהַי׳; וְאוֹמֵר ״וַתָּשָׁב יָדוֹ כְּבָרִאשֹׁנָה״ (מלכים א יג:ו) – עוֹמֵד וּמַקְטִיר לַעֲבוֹדַת גִּלּוּלִים, וְאַף בַּסּוֹף כֵּן: