רש"י על משלי· רש״י
פרק טו · פסוק כג
שִׂמְחָה לָאִישׁ בְּמַעֲנֵה פִיו. כְּמַשְׁמָעוֹ: עַל יְדֵי מַעֲנֶה רַךְ וְדִבּוּר נַחַת, הַבְּרִיּוֹת אוֹהֲבִים אוֹתוֹ. וְרַבּוֹתֵינוּ דְּרָשׁוּהוּ עַל בַּעֲלֵי גִּירְסָא (סנהדרין קא.): אִם מוֹצְאִים בְּפִיהֶם מַעֲנֶה, אָז תִּתְקַיֵּם בָּם וְיִשְׂמְחוּ:
וְדָבָר בְּעִתּוֹ מַה טּוֹב. שׁוֹאֲלִים בְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח וּבְהִלְכוֹת הֶחָג בִּזְמַנּוֹ (פסחים ו.):