רש"י על משלי· רש״י
פרק טו
פסוק ד
וְסֶלֶף בָּהּ שֶׁבֶר בְּרוּחַ. כְּשֶׁיְּסַלֵּף בַּלָּשׁוֹן, סוֹפָהּ לְהָבִיא עָלָיו שֶׁבֶר הַבָּא בְּרוּחַ קָדִים, הַמּוּכָנָה לְהִפָּרַע מִן הָרְשָׁעִים, כְּמוֹ שֶׁאָמַר ״בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה״ (שמות יד:כא), ״בְּרוּחַ קָדִים אֲפִיצֵם״ (ירמיה יח:יז), ״בְּרוּחַ קָדִים תְּשַׁבֵּר אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ״ (תהלים מח:ח):
פסוק ו
בֵּית צַדִּיק חֹסֶן רָב. בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁבָּנָה דָּוִד הַצַּדִּיק חֹסֶן רַב וּמִגְדַּל עֹז לְיִשְׂרָאֵל:
וּבִתְבוּאַת רָשָׁע נֶעְכָּרֶת. וּבַהֲבָאַת הַצֶּלֶם שֶׁהֵבִיא מְנַשֶּׁה (דברי הימים ב לג:ז) בָּהּ נֶעְכְּרָה (דברים רבה ב:כ):
פסוק ז
שִׂפְתֵי חֲכָמִים יְזָרוּ דָעַת. יַכְתִּירוּ דַעַת, כְּמוֹ ״זֵר זָהָב״ (שמות כה:יא):
לֹא כֵן. אֵינוֹ אֱמֶת:
פסוק ח
זֶבַח רְשָׁעִים. תּוֹעֵבָה בָּלָק וּבִלְעָם (במדבר כב-כד):
וּתְפִלַּת יְשָׁרִים. זֶה מֹשֶׁה :
פסוק י
מוּסָר רָע לְעוֹזֵב אֹרַח. יִסּוּרִים קָשִׁים מוּכָנִים לְעוֹבֵר אֹרַח שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:
פסוק יא
שְׁאוֹל וַאֲבַדּוֹן נֶגֶד ה׳. גָּלוּי לְפָנָיו כָּל אֲשֶׁר בְּתוֹכָהּ:
אַף כִּי. קַל וָחֹמֶר הוּא:
פסוק יג
לֵב שָׂמֵחַ יֵיטִיב פָּנִים. אִם תְּשַׂמַּח לִבּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּלֶכְתְּךָ בִּדְרָכָיו, וְיֵיטִיב לְךָ פָּנָיו לַעֲשׂוֹת כָּל רְצוֹנְךָ. וְאִם תְּעַצְּבֵהוּ, יַרְאֶה לְךָ רוּחַ נְכֵאָה, כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר (בראשית ו:ו-ז) ״וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ וַיֹּאמֶר ה׳ אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם וְגוֹמֵר״. רוּחַ נְכֵאָה טלנ״ט, רוּחַ שֶׁל זַעַף:
פסוק טו
כָּל יְמֵי עָנִי רָעִים. וַאֲפִלּוּ שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל (סנהדרין ק:): שִׁנּוּי וֶסֶת תְּחִלַּת חֳלִי מֵעַיִם:
וְטוֹב לֵב. מִי שֶׁלִּבּוֹ טוֹב בְּעָשְׁרוֹ:
מִשְׁתֶּה תָמִיד. כָּל שְׁנוֹתָיו דּוֹמוֹת לוֹ יְמֵי מִשְׁתֶּה, לְלַמֶּדְךָ שֶׁיְּהֵא אָדָם שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ (אבות ד:א). וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ מַה שֶּׁדָּרְשׁוּ בְּחֵלֶק (סנהדרין ק:-קא.):
פסוק טז
טוֹב מְעַט בְּיִרְאַת ה׳ מֵאוֹצָר רָב וּמְהוּמָה בוֹ. קוֹל בְּנֵי אָדָם צוֹעֲקִים, שֶׁנַּעֲשָׂה הָאוֹצָר מִגֶּזֶל וְחָמָס. כְּמוֹ ״וּרְאוּ מְהוּמוֹת רַבּוֹת בְּתוֹכָהּ וַעֲשׁוּקִים בְּקִרְבָּהּ״ (עמוס ג:ט):
פסוק יז
מִשּׁוֹר אָבוּס. שֶׁאוֹבְסִין לוֹ הַמַּאֲכָל בְּפִיו עַל כָּרְחוֹ כְּדֵי לְפַטְּמוֹ, וְכֵן ״בַּרְבֻּרִים אֲבוּסִים״ (מלכים א ד:כג). וְיֵשׁ לְמוֹשְׁלוֹ כְּנֶגֶד קֹמֶץ מְעַט שֶׁל עָנִי שֶׁחָבִיב מִשּׁוֹר חַטָּאת שֶׁל רָשָׁע. דָּבָר אַחֵר: טוֹב אֲרֻחַת יָרָק לָתֵת לֶעָנִי, וְאַהֲבָה שָׁם לְהַרְאוֹת לוֹ פָּנִים יָפוֹת מִשּׁוֹר אָבוּס לְהַאֲכִילוֹ בָּשָׂר שָׁמֵן וְיַרְאֵנוּ פָּנִים זוֹעֲפוֹת:
פסוק יח
אִישׁ חֵמָה יְגָרֶה מָדוֹן. אָדָם שֶׁאֵין מַעֲצוֹר לְרוּחוֹ לְהַאֲרִיךְ חֲמָתוֹ, יְגָרֶה מָדוֹן:
וְאֶרֶךְ אַפַּיִם. שֶׁאֵינוֹ מְמַהֵר לְהִנָּקֵם וְלָרִיב:
יַשְׁקִיט רִיב. שֶׁהוּא כָּלֶה וְשָׁקַט מֵעָלָיו (ס״א: מֵאֵלָיו):
פסוק יט
דֶּרֶךְ עָצֵל כִּמְשׂוּכַת חָדֶק. דּוֹמֶה בְּעֵינָיו כְּאִלּוּ הַדְּרָכִים גְּדוּרִים לְפָנָיו בְּגֶדֶר חֲדָקִים:
מְשׂוּכַת. גָּדֵר, כְּמוֹ ״הָסֵר מְשׂוּכָתוֹ״ (ישעיה ה:ה). חָדֶק – קוֹצִים:
וְאֹרַח יְשָׁרִים סְלוּלָה. כְּבוּשָׁה וּמוּפְנָה. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה (תנחומא, כי תשא א): דַּרְכּוֹ שֶׁל עֵשָׂו כְּקוֹץ זֶה הַנִּסְבָּךְ בְּגִזַּת צֶמֶר, אִם תִּטְּלֵהוּ מִכָּאן, הוּא מִתְעָרֶה בְּכָאן; כָּךְ אֵין אָדָם יָכוֹל לָצֵאת יְדֵי עֲלִילוֹתָיו בְּלֹא מָמוֹן:
פסוק כ
בֵּן חָכָם יְשַׂמַּח אָב וּכְסִיל אָדָם בּוֹזֶה אִמּוֹ. גּוֹרֵם לְאִמּוֹ שֶׁמְּבַזִּים אוֹתָהּ:
פסוק כא
אִוֶּלֶת. שִׂמְחָה הִיא לַחֲסַר לֵב:
פסוק כב
הָפֵר מַחֲשָׁבוֹת בְּאֵין סוֹד. בְּלֹא עֵצָה לֹא תָקוּם מַחֲשָׁבָה:
פסוק כג
שִׂמְחָה לָאִישׁ בְּמַעֲנֵה פִיו. כְּמַשְׁמָעוֹ: עַל יְדֵי מַעֲנֶה רַךְ וְדִבּוּר נַחַת, הַבְּרִיּוֹת אוֹהֲבִים אוֹתוֹ. וְרַבּוֹתֵינוּ דְּרָשׁוּהוּ עַל בַּעֲלֵי גִּירְסָא (סנהדרין קא.): אִם מוֹצְאִים בְּפִיהֶם מַעֲנֶה, אָז תִּתְקַיֵּם בָּם וְיִשְׂמְחוּ:
וְדָבָר בְּעִתּוֹ מַה טּוֹב. שׁוֹאֲלִים בְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח וּבְהִלְכוֹת הֶחָג בִּזְמַנּוֹ (פסחים ו.):
פסוק כד
אֹרַח חַיִּים לְמַעְלָה לְמַשְׂכִּיל. כְּמוֹ ״שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ״ (ישעיהו ו:ב), כְּלוֹמַר: לִפְנֵי הֶחָכָם קְשׁוּטָה וּמוּכָנָה אֹרַח חַיִּים:
פסוק כז
עוֹכֵר בֵּיתוֹ. שֶׁהוּא בּוֹצֵעַ בָּצַע:
וְשׂוֹנֵא מַתָּנוֹת יִחְיֶה. מֵאַחַר שֶׁהוּא שׂוֹנֵא מַתָּנוֹת, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁשּׂוֹנֵא אֶת הַגָּזֵל:
פסוק כח
לֵב צַדִּיק יֶהְגֶּה לַעֲנוֹת. יַחְשֹׁב וְיָבִין מַה יַּעֲנֶה, קֹדֶם שֶׁיָּשִׁיב דָּבָר:
פסוק ל
מְאוֹר עֵינַיִם. בַּתּוֹרָה:
יְשַׂמַּח לֵב. שֶׁשּׁוֹאֲלִין מִמֶּנּוּ דָּבָר וְיוֹדֵעַ מַה לְּהָשִׁיב. וּלְפִי פְּשׁוּטוֹ כְּמַשְׁמָעוֹ: דָּבָר שֶׁהוּא תַּאֲוָה לְמַרְאוֹת עֵינַיִם, יְשַׂמַּח הַלֵּב וּמְצַחְצֵחַ תּוּגַת הַלֵּב, כְּגוֹן גַּן יָרָק וּנְהָרוֹת הַמּוֹשְׁכִים:
פסוק לג
וְלִפְנֵי כָבוֹד עֲנָוָה. הָעֲנָוָה גּוֹרֶמֶת שֶׁהַכָּבוֹד בָּא: