רש"י על משלי· רש״י
פרק ט · פסוק ט
תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד. לְתַלְמִיד הָגוּן שְׁנֵה. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה (שמות רבה נ:ב): נֶאֱמַר לְנֹחַ ״מִכָּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה וְגוֹ׳״ (בראשית ז:ב), וּכְשֶׁיָּצָא ״וַיִּקַּח מִכָּל הַבְּהֵמָה וְגוֹ׳״ (בראשית ח:כ). אָמַר: מָה רָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַרְבּוֹת בְּאֵלּוּ? אֶלָּא שֶׁרָצָה שֶׁאַקְרִיב לוֹ מֵהֶן:
הוֹדַע לְצַדִּיק. חָכְמָה וְהוּא יוֹסֶף לֶקַח. מִדַּעְתּוֹ וְעַל שְׁמוּעָתוֹ: