רש"י על משלי· רש״י
פרק ט
פסוק א
חָכְמוֹת בָּנְתָה בֵיתָהּ. בְּחָכְמָה בָּנָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם:
חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה. שִׁבְעַת יְמֵי בְרֵאשִׁית. דָּבָר אַחֵר: שִׁבְעָה סְפָרִים שֶׁיֵּשׁ בַּתּוֹרָה – ״וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן״ (במדבר י:לה) סֵפֶר לְעַצְמוֹ; בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת (שבת קטז.):
פסוק ב
טָבְחָה טִבְחָהּ מָסְכָה יֵינָהּ. מְזָגָם בְּמַיִם, כְּמוֹ יַיִן חָזָק שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לִשְׁתּוֹת חַי:
אַף עָרְכָה שֻׁלְחָנָהּ. כָּל יְצִירַת לַח וְיָבֵשׁ:
פסוק ג
שָׁלְחָה נַעֲרוֹתֶיהָ. אָדָם וְחַוָּה (סנהדרין לח.), דָּבָר אַחֵר: מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן (ויקרא רבה א,ד):
פסוק ד
מִי פֶתִי יָסוּר הֵנָּה. וְיִלְמַד אוֹתִי וְיֶחְכַּם:
פסוק ה
לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי. בְּיַיִן שֶׁמָּזַגְתִּי:
פסוק ו
עִזְבוּ פְתָאיִם וִחְיוּ. אֶת דֶּרֶךְ הַפַּתְיוּת:
וְאִשְׁרוּ. לְשׁוֹן פַּעַם, כְּמוֹ ״בַּאֲשֻׁרוֹ אָחֲזָה רַגְלִי״ (איוב כג:יא):
פסוק ז
וּמוֹכִיחַ לְרָשָׁע מוּמוֹ. מוּם הוּא לַמּוֹכִיחַ, שֶׁזֶּה מְחָרְפוֹ וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ לוֹ. זוֹ הִיא אַזְהָרָה שֶׁאָסוּר לְדַבֵּר עִם הַמְּסִיתִים מִדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה, אֲפִלּוּ לְהוֹכִיחָם וּלְקָרְבָם:
פסוק ט
תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד. לְתַלְמִיד הָגוּן שְׁנֵה. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה (שמות רבה נ:ב): נֶאֱמַר לְנֹחַ ״מִכָּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה וְגוֹ׳״ (בראשית ז:ב), וּכְשֶׁיָּצָא ״וַיִּקַּח מִכָּל הַבְּהֵמָה וְגוֹ׳״ (בראשית ח:כ). אָמַר: מָה רָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַרְבּוֹת בְּאֵלּוּ? אֶלָּא שֶׁרָצָה שֶׁאַקְרִיב לוֹ מֵהֶן:
הוֹדַע לְצַדִּיק. חָכְמָה וְהוּא יוֹסֶף לֶקַח. מִדַּעְתּוֹ וְעַל שְׁמוּעָתוֹ:
פסוק י
תְּחִלַּת חָכְמָה יִרְאַת ה׳, וְדַעַת קְדוֹשִׁים. הִיא עִקַּר הַבִּינָה:
פסוק יא
וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים. שָׁנִים שֶׁל חַיִּים הֵם שֶׁל פַּרְנָסָה וְעֹשֶׁר:
פסוק טז
חֲסַר לֵב, וְאָמְרָה לּוֹ. הַדְּבָרִים הַלָּלוּ, מָה אָמְרָה לוֹ:
פסוק יז
מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ. אֵין טַעַם בִּיאַת פְּנוּיָה כְּטַעַם אֵשֶׁת אִישׁ. אַף לְעִנְיַן הַמִּצְוָה, מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ. שֶׁהָיוּ יְרֵאִים לַעֲשׂוֹת בְּגָלוּי וְעוֹשִׂין בְּסֵתֶר: