רש"י על משלי· רש״י
פרק ז · פסוק טז
מַרְבַּדִּים. בִּגְדֵי חֹפֶשׁ וְנוֹי, וְדֻגְמָתוֹ בְּסוֹף הַסֵּפֶר, שֶׁנֶּאֱמַר ״מַרְבַדִּים עָשְׂתָה לָּהּ״ (משלי לא:כב):
רָבַדְתִּי עַרְשִׂי. קִשַּׁטְתִּי:
חֲטוּבוֹת אֵטוּן מִצְרָיִם. מְהֻלָּלוֹת בִּגְדֵי כְּלֵי פִשְׁתָּן חֲשׁוּבִין הַבָּאִים מִמִּצְרַיִם, שֶׁשָּׁם הַפִּשְׁתָּן מָצוּי, כְּדִכְתִיב בְּסֵפֶר (ישעיהו יט:ט) ״וּבֹשׁוּ עֹבְדֵי פִשְׁתִּים״. אֵטוּן תַּרְגּוּם ״מֵיתְרֵיהֶם״ (שמות לה:יח) ״אֲטוּנֵיהוֹן״: