רש"י על משלי· רש״י
פרק ז
פסוק א
בני שמור אמרי ומצותי:
פסוק ב
וְתוֹרָתִי כְּאִישׁוֹן עֵינֶיךָ. שָׁחוֹר שֶׁל עַיִן שֶׁהוּא דּוֹמֶה לַחֹשֶׁךְ, כְּמוֹ אִישׁוֹן לַיְלָה:
פסוק ד
(אֲחוֹתִי אָתְּ. קָרְבֶנָּה אֵלֶיךָ):
וּמוֹדָע. קָרוֹב, כְּמוֹ ״בֹּעַז מוֹדַעְתֵּנוּ״ (רות ג:ב) – קְרוֹבֵנוּ. כְּלוֹמַר: קָרְבֶנָּה אֶצְלְךָ תָּמִיד:
פסוק ז
אָבִינָה. הִבְחַנְתִּי וְרָאִיתִי:
פסוק ח
אֵצֶל פִּנָּה. פִּנָּה שֶׁל זוֹנָה וַעֲבוֹדַת גִּלּוּלִים:
פסוק י
וְהִנֵּה אִשָּׁה. כְּמַשְׁמָעָהּ. דָּבָר אַחֵר: אֶחָד מִן אֶפִּיקוֹרְסִים:
שִׁית זוֹנָה. כְּמוֹ ״שְׁתוֹתֵיהֶם״ (שמואל ב י:ד), כְּלוֹמַר: עֶרְוַת זוֹנָה:
וּנְצוּרַת לֵב. כְּמוֹ ״עִיר נְצוּרָה״ (ישעיה א:ח) הַמּוּקֶּפֶת כַּרְכּוֹם, וְכֵן לִבָּהּ שֶׁל זוֹ מוּקֶּפֶת זִמָּה אִוֶּלֶת:
פסוק יא
וְסוֹרָרֶת. סָרָה מִן הַדֶּרֶךְ:
פסוק יד
זִבְחֵי שְׁלָמִים עָלָי. כְּלוֹמַר: סְעוּדָּה גְּדוֹלָה הֲכִינוֹתִי, כִּי הַיּוֹם הִקְרַבְתִּי נְדָרַי וּשְׁלָמַי:
פסוק טו
וָאֶמְצָאֶךָּ. כְּדֵי שֶׁאֶמְצָאֶךָּ:
פסוק טז
מַרְבַּדִּים. בִּגְדֵי חֹפֶשׁ וְנוֹי, וְדֻגְמָתוֹ בְּסוֹף הַסֵּפֶר, שֶׁנֶּאֱמַר ״מַרְבַדִּים עָשְׂתָה לָּהּ״ (משלי לא:כב):
רָבַדְתִּי עַרְשִׂי. קִשַּׁטְתִּי:
חֲטוּבוֹת אֵטוּן מִצְרָיִם. מְהֻלָּלוֹת בִּגְדֵי כְּלֵי פִשְׁתָּן חֲשׁוּבִין הַבָּאִים מִמִּצְרַיִם, שֶׁשָּׁם הַפִּשְׁתָּן מָצוּי, כְּדִכְתִיב בְּסֵפֶר (ישעיהו יט:ט) ״וּבֹשׁוּ עֹבְדֵי פִשְׁתִּים״. אֵטוּן תַּרְגּוּם ״מֵיתְרֵיהֶם״ (שמות לה:יח) ״אֲטוּנֵיהוֹן״:
פסוק יז
נַפְתִּי מִשְׁכָּבִי. הֲנִיפוֹתִי הָרֵיחַ, כְּמֵנִיף בְּסוּדָר בְּבֵית הַבֹּשֶׂם, לְהָבִיא הָרֵיחַ מִלְמַעְלָה לְמַטָּה. וְדוּנָשׁ פֵּרֵשׁ לְשׁוֹן קִטּוּר, וְאָמַר שֶׁאֵין לוֹ דִּמְיוֹן:
פסוק יט
כִּי אֵין הָאִישׁ בְּבֵיתוֹ. רְאִיתֶם שֶׁסִּלֵּק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁכִינָתוֹ, וְכָל טוֹב נָתַן לְעוֹבְדֵי גִּלּוּלִים:
פסוק כ
צְרוֹר הַכֶּסֶף. הַטּוֹבִים שֶׁבָּהֶם הָרַג:
לְיוֹם הַכֵּסֶא. לִזְמַן הַמּוֹעֵד הַקָּבוּעַ, וְכֵן ״בַּכֶּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ״ (תהלים פא:ד):
פסוק כא
הִטַּתּוּ. לְאוֹתוֹ חֲסַר לֵב (משלי ז:ז) אֵלֶיהָ:
בְּרֹב לִקְחָהּ. שֶׁהִיא לְמוּדָה לְהַרְגִּיל בְּכָךְ אֲנָשִׁים:
בְּחֵלֶק שְׂפָתֶיהָ. בְּדִבּוּר חֲלַקְלַק תַּדִּיחֶנּוּ מִן הַדֶּרֶךְ:
פסוק כב
וּכְעֶכֶס. זֶה אֶרֶס נָחָשׁ:
אֶל מוּסַר אֱוִיל. כְּנָחָשׁ הַמְּמַהֵר לָרוּץ בִּשְׁלִיחוּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיַסֵּר הָאֱוִיל, הַמְחֻיָּב לַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, כֵּן זֶה רָץ אַחֲרֶיהָ עַד שֶׁנִּכְשַׁל בָּהּ, וַיְפַלַּח חִצָּהּ אֶת כְּבֵדוֹ:
פסוק כג
כְּמַהֵר צִפּוֹר. לָרוּץ אֶל הַפַּח, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ כִּי הַפַּח נִפְרַשׂ שָׁם בְּנַפְשׁוֹ שֶׁל צִפּוֹר:
פסוק כד
וְעַתָּה בָנִים שִׁמְעוּ לִי וְגוֹ׳: