רש"י על משלי· רש״י
פרק ו
פסוק א
בְּנִי אִם עָרַבְתָּ. עֲרֵבוּת מָמוֹן כְּמַשְׁמָעוֹ, פֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ (בבא בתרא קעג:):
פסוק ב
נוֹקַשְׁתָּ בְאִמְרֵי פִיךָ. שֶׁתָּקַעְתָּ כַּף לְהִדָּבֵר עִם הַזָּרִים (יומא פז.):
פסוק ג
לֵךְ הִתְרַפֵּס. הַתֵּר לוֹ פַּס יָד, לְשַׁלֵּם לוֹ מָמוֹנוֹ:
וּרְהַב רֵעֶיךָ. וְאִם אֵין לוֹ מָמוֹן עִמְּךָ, אֶלָּא שֶׁנּוֹקַשְׁתָּ בְּאִמְרֵי פִיךָ לְדַבֵּר לוֹ קָשׁוֹת, הַרְבֵּה עָלָיו רֵעִים לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיִּמְחוֹל לְךָ:
דָּבָר אַחֵר: בְּנִי אִם עָרַבְתָּ לְרֵעֶךָ. אַחַר שֶׁנַּעֲשֵׂיתָ עָרֵב לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא רֵעֲךָ, כְּדִכְתִיב ״זֶה דוֹדִי וְזֶה רֵעִי״ (שיר השירים ה:טז), וְקִבַּלְתָּ עָלֶיךָ בְּסִינַי וּבְעַרְבוֹת מוֹאָב בְּאָלָה וּבִשְׁבוּעָה לִשְׁמֹר מִצְווֹתָיו:
תָּקַעְתָּ לַזָּר כַּפֶּיךָ. שֶׁתָּשׁוּב וְתָסוּר מִדְּרָכָיו וְתִדְבַּק בָּאֶפִּיקוֹרְסִין לָלֶכֶת בְּדַרְכֵיהֶם:
נוֹקַשְׁתָּ בְּאִמְרֵי פִיךָ. שֶׁתָּקַעְתָּ כַּף לְהִדָּבֵר עִם הַזָּרִים:
עֲשֵׂה זֹאת אֵפוֹא בְּנִי וְהִנָּצֵל. הוֹאִיל וּבָאתָ בְכַף רֵעֶךָ בְּסִינַי, וְקִבַּלְתָּ אֱלֹהוּתוֹ עָלֶיךָ:
לֵךְ הִתְרַפֵּס. הִכָּנַע לְפָנָיו כַּאֲסְקוּפָּה הַנִּרְפֶּסֶת וְנִדְרֶסֶת:
וּרְהַב רֵעֶיךָ. הַרְבֵּה רֵעִים שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ עָלֶיךָ לְפָנָיו. וְכֵן נִדְרַשׁ בְּמִדְרַשׁ תְּהִלִּים :
פסוק ה
הִנָּצֵל כִּצְבִי מִיָּד. מַהֵר וְהִשָּׁמֵט מִשָּׁם כִּצְבִי הַנִּמְלָט מִיַּד הָאָדָם:
פסוק ו
לֵךְ אֶל נְמָלָה עָצֵל וְגוֹ׳. וַחֲכָם – וְהִתְחַכֵּם:
פסוק ז
אֲשֶׁר אֵין לָהּ קָצִין. שֶׁיּוֹכִיחַ אוֹתָהּ וִיזָרְזֶנָּה וְיוֹצִיא מִיָּדָהּ אִם תִּגְזֹל דָּבָר מֵחֲבֶרְתָּהּ, וְאַף עַל פִּי כֵן:
פסוק ח
תָּכִין בַּקַּיִץ לַחְמָהּ אָגְרָה בַקָּצִיר מַאֲכָלָהּ. מְזוֹנָהּ, כָּל אַחַת וְאַחַת אֵינָהּ גּוֹזֶלֶת מֵחֲבֶרְתָּהּ:
פסוק י
חִבּוּק יָדַיִם. הַיָּשֵׁן חוֹבֵק יָדָיו, אַבְרַאצַ״ר בְּלַעַ״ז:
פסוק יא
וּבָא כִמְהַלֵּךְ רֵאשֶׁךָ. אִם תַּעֲשֶׂה כֵּן יָבֹא חֶסְרוֹנְךָ, וְדָבָר שֶׁאַתָּה רָשׁ מִמֶּנּוּ יָבֹא לְךָ מִיָּד, כְּאָדָם הַמְהַלֵּךְ מַהֵר; וּמַחְסֹרְךָ יָבֹא וְיִתְמַלֵּא:
כְּאִישׁ מָגֵן. הַבָּא מַהֵר לְהָגֵן עַל אֲדוֹנָיו. הַמִּקְרָאוֹת אֵלּוּ – עִקָּרָן מָשָׁל עַל הַמִּתְעַצְּלִין לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה:
פסוק יב
הוֹלֵךְ עִקְּשׁוּת פֶּה. הַהוֹלֵךְ בַּעֲקִימַת שְׂפָתַיִם:
פסוק יג
קוֹרֵץ בְּעֵינָיו. רְמִיזוֹת שֶׁל מִרְמָה:
מוֹלֵל בְּרַגְלָיו. כְּלוֹמַר: מְשַׁפְשֵׁף זֶה עַל זֶה:
וּמֹרֶה בְּאֶצְבְּעוֹתָיו. כֻּלָּם מִן לְשׁוֹן רְמָזִים הֵם, זֶה נוֹפֵל עַל הָעַיִן וְזֶה נוֹפֵל עַל הָרֶגֶל וְזֶה נוֹפֵל עַל הָאֶצְבַּע. וְהָעִקָּר – הוּא מְדַבֵּר עַל הָרְשָׁעִים הַמְּסִיתִין אֶת הַבְּרִיּוֹת לַעֲבוֹדָת גִּלּוּלִים:
פסוק יד
מִדְיָנִים יְשַׁלֵּחַ. בֵּין אָדָם לְבוֹרְאוֹ:
פסוק טו
פִּתְאוֹם. וּפֶתַע לְשׁוֹן תְּכִיפָה הִיא. וְלֹא יָדַע אֶת הַמַּפָּלָה הַקְּרוֹבָה לִפּוֹל עָלָיו:
פסוק טז
שֵׁשׁ הֵנָּה שָׂנֵא ה׳ וְשֶׁבַע. תּוֹעֲבַת נַפְשׁוֹ, כְּלוֹמַר: גַּם הַשְּׁבִיעִית עִמָּהֶם:
פסוק יט
יָפִיחַ. לְשׁוֹן דִּבּוּר הוּא, כִּי כָל דִּבּוּר בְּרוּחַ הַפֶּה הוּא:
פסוק כ
נְצֹר בְּנִי מִצְוַת אָבִיךָ:
פסוק כא
עָנְדֵם. לְשׁוֹן קֶשֶׁר הוּא, כְּמוֹ ״אֶעֶנְדֶנּוּ עֲטָרוֹת לִי״ (איוב לא:לו):
פסוק כב
בְּהִתְהַלֶּכְךָ. בְּחַיֶּיךָ:
תַּנְחֶה אוֹתָךְ. כְּמוֹ תַּנְהִיגְךָ:
בְּשָׁכְבְּךָ. בַּקֶּבֶר:
וְהַקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ. לִתְחִיַּת הַמֵּתִים, לַעֲמֹד בַּדִּין:
הִיא תְשִׂיחֶךָ. תָּלִיץ בַּעֲדֶךָ (תנחומא, ויצא ב):
פסוק כג
כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר. כְּמוֹ שֶׁהָאוֹר מֵאִיר לָעוֹלָם תָּמִיד, כָּךְ הַתּוֹרָה עוֹמֶדֶת זְכוּתָהּ לְעוֹלָם אֶל הָאָדָם; וּזְכוּת מִצְוָה לְפִי שָׁעָה, כְּאוֹר הַנֵּר. דָּבָר אַחֵר: כִּי נֵר מִצְוָה וְגוֹ׳ מִצְוַת הָאָב הוּא נֵר: כָּל מִי שֶׁמְּקַיֵּם מִצְוַת אָבִיו, כְּאִלּוּ נוֹטֵל נֵר בְּיָדוֹ לְהַדְלִיק בִּמְקוֹם חֹשֶׁךְ, וְאִם אָבַד שׁוּם דָּבָר, שָׁם הוּא מוֹצְאוֹ לְאוֹרוֹ. וְכֵן מִי שֶׁהוּא מְקַיֵּם הוֹרָאַת אִמּוֹ, אוֹרָה הִיא לוֹ; וְכֵן הוּא אוֹמֵר ״אַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ״ (משלי א:ח). וְכֵן הוּא וַדַּאי, שֶׁמִּקְרָא זֶה מְדַבֵּר בְּמִצְוַת אָבִיו וְאִמּוֹ, דִּכְתִיב ״מְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ יִדְעַךְ נֵרוֹ בֶּאֱשׁוּן חֹשֶׁךְ״ (משלי כ:כ). וְאִם נֵר שֶׁל אָדָם יִדְעַךְ (כּוֹהֶה) כְּשֶׁאֵין מְקַיֵּם מִצְוֹת, נִמְצָא כְּשֶׁמְּקַיֵּם מִצְוֹת, מֵאִיר נֵרוֹ (רבי יוסף קרא):
וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר. תּוֹכְחוֹת הַמּוּסָר הֵם מַטִּים אֶת הָאָדָם לְחַיִּים, נִמְצָא שֶׁהֵם דֶּרֶךְ הַחַיִּים:
פסוק כד
לִשְׁמָרְךָ מֵאֵשֶׁת רָע. הַתּוֹרָה תִּשְׁמָרְךָ מֵאִשָּׁה שֶׁל מִנְהָג רָע. וְעַל כָּרְחֲךָ לֹא דִּבֵּר שְׁלֹמֹה אִשָּׁה רָעָה, אֶלָּא כְּנֶגֶד עֲבוֹדַת גִּלּוּלִים שֶׁהִיא שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד הַכֹּל. שֶׁאִם תֹּאמַר: אִשָּׁה זוֹנָה מַמָּשׁ, וְכִי כָּל שְׂכָרָהּ וְשִׁבְחָהּ שֶׁל תּוֹרָה שֶׁשּׁוֹמֶרֶת מִן הַזּוֹנָה לְבַדָּהּ?! אֶלָּא עַל כָּרְחֲךָ זוֹ עֲבוֹדַת גִּלּוּלִים, שֶׁהִיא חֲמוּרָה כְּנֶגֶד הַכֹּל:
מֵחֶלְקַת לָשׁוֹן. מִטְּחוֹת עֵינַיִם שֶׁל לָשׁוֹן נָכְרִיָּה:
פסוק כה
וְאַל תִּקָּחֲךָ. וְאַל תִּטּוֹל חָכְמָתְךָ מִמְּךָ בְּעַפְעַפֵּי עֵינֶיהָ, שֶׁקּוֹרֶצֶת בָּהֶם, בְּעַפְעַפֶּיהָ:
פסוק כו
כִּי בְעַד אִשָּׁה זוֹנָה עַד כִּכַּר לָחֶם. לִידֵי עֲנִיּוּת וְחֹסֶר כָּל טוֹב:
נֶפֶשׁ יְקָרָה תָצוּד. נֶפֶשׁ שֶׁהָיְתָה יְקָרָה קוֹדֶם לָכֵן, בָּאָה וְצָדָה לְגֵיהִנֹּם (סוטה ד:):
פסוק כז
הֲיַחְתֶּה אִישׁ. הֲיִשְׁאַב אִישׁ גֶּחָלִים בְּשִׁפּוּלֵי בְגָדָיו וְלֹא יִשָּׂרְפוּ?! כָּל לְשׁוֹן חֲתִיַּת גֶּחָלִים לְשׁוֹן שְׁאִיבָה הוּא כְּמַשְׁמָעָהּ: כְּשֶׁמְּמַלֵּא הַכְּלִי בְּתוֹךְ הַמְּדוּרָה:
פסוק כט
אֶל אֵשֶׁת רֵעֵהוּ. כְּמַשְׁמָעוֹ. וְאַף עַל עֲבוֹדָת גִּלּוּלִים יֵשׁ לְדָרְשָׁהּ (שמות רבה לג:ז), שֶׁהִיא מְיֻחֶדֶת לַגּוֹיִם וְלֹא לְךָ:
פסוק ל
לֹא יָבוּזוּ וְגוֹ׳ וְנִמְצָא יְשַׁלֵּם וְגוֹ׳ נֹאֵף אִשָּׁה וְגוֹ׳. שְׁלָשְׁתָּם מְחֻבָּרִים בְּדִבּוּר אֶחָד. אִם יִגְנֹב הַגַּנָּב גְּנֵבָה אֵין לְבַזּוֹתוֹ כָּל כָּךְ כְּמוֹ הַנּוֹאֵף, לָמָּה כִּי לְרַעֲבוֹן נַפְשׁוֹ הוּא עוֹשֶׂה וְאוּלַי אֵין לוֹ מַה יֹּאכַל, וּכְשֶׁנִּמְצָא יֵשׁ לוֹ תַּקָּנָה בְּתַשְׁלוּמִין, וּלְכָל הַיּוֹתֵר יְשַׁלֵּם שִׁבְעָתַיִם כְּלוֹמַר תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל הַרְבֵּה וַאֲפִלּוּ חֲמִשִּׁים עַל אֶחָד, וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים שִׁבְעָתַיִם כְּמוֹ גּוֹנֵב שׁוֹר וְכֵלָיו וּטְבָחוֹ שֶׁמְּשַׁלֵּם חֲמִשָּׁה בָקָר וְתַשְׁלוּמֵי כֶּפֶל עַל הַכֵּלִים (שמות כא:לז) הֲרֵי שִׁבְעָה: אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ יִתֵּן. וַאֲפִלּוּ צָרִיךְ לִמְכֹּר כָּל אֲשֶׁר לוֹ עַל זֶה מִכָּל מָקוֹם יֵשׁ לוֹ תַּקָּנָה וּמִתְּחִלָּה מֵחֲמַת רָעָב עָשָׂה, אֲבָל:
פסוק לב
נוֹאֵף אִשָּׁה חֲסַר לֵב. הוּא, שֶׁהֲרֵי לֹא לְרַעֲבוֹן עָשָׂה:
מַשְׁחִית נַפְשׁוֹ הוּא יַעֲשֶׂנָּה. הַזִּמָּה:
פסוק לג
נֶגַע וְקָלוֹן יִמְצָא. עַל עֲבוֹדַת גִּלּוּלִים וְעַל גִּלּוּי עֲרָיוֹת הַנְּגָעִים בָּאִים:
פסוק לד
כִּי קִנְאָה. מִתְקַנֵּא בּוֹ לְהִפָּרַע בּוֹ חֲמָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא גִּבּוֹר עַל כֹּל, וְלֹא יַחְמוֹל בְּיוֹם נָקָם:
פסוק לה
לֹא יִשָּׂא. פָּנִים, לְכָל מָמוֹן לְכַפֵּר עַל אֲשֶׁר כָּפַר בּוֹ וְנִדְבַּק בַּעֲבוֹדַת גִּלּוּלִים. וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ (תוספתא בבא קמא ז:יג): לֹא יָבוּזוּ לַגַּנָּב, זֶה הַמִּתְגַּנֵּב מֵאַחַר חֲבֵירוֹ הוֹלֵךְ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, וְנִמְצָא יְשַׁלֵּם שִׁבְעָתַיִם, סוֹפוֹ שֶׁמִּתְמַנֶּה דַּיָּן וּמוֹרֶה הוֹרָאוֹת שֶׁאֵין שִׁבְעָתַיִם אֶלָּא תּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר ״מְזֻקָּק שִׁבְעָתָיִם״ (תהלים יב:ז):