רש"י על משלי· רש״י
פרק ו · פסוק ל
לֹא יָבוּזוּ וְגוֹ׳ וְנִמְצָא יְשַׁלֵּם וְגוֹ׳ נֹאֵף אִשָּׁה וְגוֹ׳. שְׁלָשְׁתָּם מְחֻבָּרִים בְּדִבּוּר אֶחָד. אִם יִגְנֹב הַגַּנָּב גְּנֵבָה אֵין לְבַזּוֹתוֹ כָּל כָּךְ כְּמוֹ הַנּוֹאֵף, לָמָּה כִּי לְרַעֲבוֹן נַפְשׁוֹ הוּא עוֹשֶׂה וְאוּלַי אֵין לוֹ מַה יֹּאכַל, וּכְשֶׁנִּמְצָא יֵשׁ לוֹ תַּקָּנָה בְּתַשְׁלוּמִין, וּלְכָל הַיּוֹתֵר יְשַׁלֵּם שִׁבְעָתַיִם כְּלוֹמַר תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל הַרְבֵּה וַאֲפִלּוּ חֲמִשִּׁים עַל אֶחָד, וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים שִׁבְעָתַיִם כְּמוֹ גּוֹנֵב שׁוֹר וְכֵלָיו וּטְבָחוֹ שֶׁמְּשַׁלֵּם חֲמִשָּׁה בָקָר וְתַשְׁלוּמֵי כֶּפֶל עַל הַכֵּלִים (שמות כא:לז) הֲרֵי שִׁבְעָה: אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ יִתֵּן. וַאֲפִלּוּ צָרִיךְ לִמְכֹּר כָּל אֲשֶׁר לוֹ עַל זֶה מִכָּל מָקוֹם יֵשׁ לוֹ תַּקָּנָה וּמִתְּחִלָּה מֵחֲמַת רָעָב עָשָׂה, אֲבָל: