רש"י על משלי· רש״י
פרק ו · פסוק כג
כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר. כְּמוֹ שֶׁהָאוֹר מֵאִיר לָעוֹלָם תָּמִיד, כָּךְ הַתּוֹרָה עוֹמֶדֶת זְכוּתָהּ לְעוֹלָם אֶל הָאָדָם; וּזְכוּת מִצְוָה לְפִי שָׁעָה, כְּאוֹר הַנֵּר. דָּבָר אַחֵר: כִּי נֵר מִצְוָה וְגוֹ׳ מִצְוַת הָאָב הוּא נֵר: כָּל מִי שֶׁמְּקַיֵּם מִצְוַת אָבִיו, כְּאִלּוּ נוֹטֵל נֵר בְּיָדוֹ לְהַדְלִיק בִּמְקוֹם חֹשֶׁךְ, וְאִם אָבַד שׁוּם דָּבָר, שָׁם הוּא מוֹצְאוֹ לְאוֹרוֹ. וְכֵן מִי שֶׁהוּא מְקַיֵּם הוֹרָאַת אִמּוֹ, אוֹרָה הִיא לוֹ; וְכֵן הוּא אוֹמֵר ״אַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ״ (משלי א:ח). וְכֵן הוּא וַדַּאי, שֶׁמִּקְרָא זֶה מְדַבֵּר בְּמִצְוַת אָבִיו וְאִמּוֹ, דִּכְתִיב ״מְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ יִדְעַךְ נֵרוֹ בֶּאֱשׁוּן חֹשֶׁךְ״ (משלי כ:כ). וְאִם נֵר שֶׁל אָדָם יִדְעַךְ (כּוֹהֶה) כְּשֶׁאֵין מְקַיֵּם מִצְוֹת, נִמְצָא כְּשֶׁמְּקַיֵּם מִצְוֹת, מֵאִיר נֵרוֹ (רבי יוסף קרא):
וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר. תּוֹכְחוֹת הַמּוּסָר הֵם מַטִּים אֶת הָאָדָם לְחַיִּים, נִמְצָא שֶׁהֵם דֶּרֶךְ הַחַיִּים: