רש"י על משלי· רש״י
פרק ו · פסוק ג
לֵךְ הִתְרַפֵּס. הַתֵּר לוֹ פַּס יָד, לְשַׁלֵּם לוֹ מָמוֹנוֹ:
וּרְהַב רֵעֶיךָ. וְאִם אֵין לוֹ מָמוֹן עִמְּךָ, אֶלָּא שֶׁנּוֹקַשְׁתָּ בְּאִמְרֵי פִיךָ לְדַבֵּר לוֹ קָשׁוֹת, הַרְבֵּה עָלָיו רֵעִים לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיִּמְחוֹל לְךָ:
דָּבָר אַחֵר: בְּנִי אִם עָרַבְתָּ לְרֵעֶךָ. אַחַר שֶׁנַּעֲשֵׂיתָ עָרֵב לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא רֵעֲךָ, כְּדִכְתִיב ״זֶה דוֹדִי וְזֶה רֵעִי״ (שיר השירים ה:טז), וְקִבַּלְתָּ עָלֶיךָ בְּסִינַי וּבְעַרְבוֹת מוֹאָב בְּאָלָה וּבִשְׁבוּעָה לִשְׁמֹר מִצְווֹתָיו:
תָּקַעְתָּ לַזָּר כַּפֶּיךָ. שֶׁתָּשׁוּב וְתָסוּר מִדְּרָכָיו וְתִדְבַּק בָּאֶפִּיקוֹרְסִין לָלֶכֶת בְּדַרְכֵיהֶם:
נוֹקַשְׁתָּ בְּאִמְרֵי פִיךָ. שֶׁתָּקַעְתָּ כַּף לְהִדָּבֵר עִם הַזָּרִים:
עֲשֵׂה זֹאת אֵפוֹא בְּנִי וְהִנָּצֵל. הוֹאִיל וּבָאתָ בְכַף רֵעֶךָ בְּסִינַי, וְקִבַּלְתָּ אֱלֹהוּתוֹ עָלֶיךָ:
לֵךְ הִתְרַפֵּס. הִכָּנַע לְפָנָיו כַּאֲסְקוּפָּה הַנִּרְפֶּסֶת וְנִדְרֶסֶת:
וּרְהַב רֵעֶיךָ. הַרְבֵּה רֵעִים שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ עָלֶיךָ לְפָנָיו. וְכֵן נִדְרַשׁ בְּמִדְרַשׁ תְּהִלִּים :