רש"י על משלי· רש״י
פרק ד
פסוק א
שִׁמְעוּ בָנִים מוּסַר אָב. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:
פסוק ב
נָתַתִּי לָכֶם. הַנָּבִיא מִתְנַבֵּא וּמְדַבֵּר בִּשְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וַהֲרֵי הוּא כְּפִיו:
פסוק ג
כִּי בֵן הָיִיתִי לְאָבִי. אִם תֹּאמַר: שְׁלֹמֹה הָיָה שׂוֹנֵא הַבְּרִיּוֹת, שֶׁהִזְהִירָן עַל הַגָּזֵל וְעַל הָעֲרָיוֹת, דָּבָר שֶׁנַּפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם מִתְאַוָּה לָהֶם, לְכָךְ נֶאֱמַר: כִּי בֵן הָיִיתִי וְגוֹ׳ רַךְ וְיָחִיד וְגוֹ׳. שֶׁהָיָה אוֹהֵב אוֹתִי יוֹתֵר:
פסוק ד
וַיּוֹרֵנִי. עַל כָּךְ וַיּוֹכִיחֵנִי וַיֹּאמֶר לִי יִתְמָךְ דְבָרַי לִבֶּךָ. וּלְפִי שֶׁהוֹכִיחֵנִי בִּדְבָרִים אֵלּוּ, לְכָךְ אֲנִי מַזְהִירְכֶם עַל כָּךְ (רבי יוסף קרא). דָּבָר אַחֵר: כִּי בֵן הָיִיתִי לְאָבִי, הַנָּבִיא אוֹמֵר: בֵּן הָיִיתִי לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהִשְׁרָה רוּחוֹ עָלַי. וּמָצִינוּ שֶׁקְּרָאוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִשְׁלֹמֹה בֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר ״אֲנִי אֶהְיֶה לּוֹ לְאָב וְגוֹ׳״ (שמואל ב ז:יד):
רַךְ וְיָחִיד לִפְנֵי אִמִּי. לְאֻמָּתִי אֲנִי נִבְחָר וְחָבִיב כְּבֵן רַךְ וְיָחִיד, לְכָךְ וַיּוֹרֵנִי אָבִי:
פסוק ו
אַל תַּעַזְבֶהָ וְגוֹ׳ אֱהָבֶהָ. אֱהוֹב אוֹתָהּ:
פסוק ז
רֵאשִׁית חָכְמָה קְנֵה חָכְמָה. תְּחִלַּת חָכְמָתְךָ לְמוֹד מֵאֲחֵרִים, קְנֵה לְךָ שְׁמוּעָה מִפִּי הָרַב, וְאַחַר כָּךְ בְּכָל קִנְיָנְךָ קְנֵה בִינָה, תִּתְבּוֹנֵן בָּהּ מֵעַצְמְךָ לְהַשְׂכִּיל הַטְּעָמִים, דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר:
פסוק ח
סַלְסְלֶהָ. חַפְּשֶׂהָ, הֱיֵה חוֹזֵר עָלֶיהָ לְדַקְדֵּק בָּהּ. כְּמוֹ ״כְּבוֹצֵר עַל סַלְסִלּוֹת״ (ירמיהו ו:ט) – הַחוֹזֵר וְהוֹלֵךְ בַּכֶּרֶם וּמֵשִׁיב יָדוֹ לְבַקֵּשׁ אֶת הָעוֹלֵלוֹת. וּבִלְשׁוֹן חֲכָמִים (תנחומא, וישב ח): מְסַלְסֵל בִּשְׂעָרוֹ:
פסוק ט
תִּתֵּן לְרֹאשְׁךָ לִוְיַת חֵן. חֶבְרַת חֵן, כְּמוֹ ״לִוְיַת חֵן הֵם לְרֹאשֶׁךָ״ (משלי א:ט):
פסוק י
שמע בני וקח אמרי וגו':
פסוק יב
בְּלֶכְתְּךָ לֹא יֵצַר צַעֲדֶךָ. מִי שֶׁאֵינוֹ מַרְחִיק רַגְלָיו, קָרוֹב לִיפּוֹל:
פסוק יג
הַחֲזֵק בַּמּוּסָר אַל תֶּרֶף. אֱחוֹז בַּתּוֹרָה, כְּמוֹ ״וְהַחֲזִיקִי אֶת יָדֵךְ בּוֹ״ (בראשית כא:יח), ״וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיַּחֲזֶק בּוֹ״ (שמות ד:ד):
פסוק יד
בְּאֹרַח רְשָׁעִים אַל תָּבֹא וְאַל תְּאַשֵּׁר. וְאַל תִּדְרֹךְ, כְּמוֹ ״בַּאֲשֻׁרוֹ אָחֲזָה רַגְלִי״ (איוב כג:יא), וְכֵן ״וְנָבוֹן יָבִין לַאֲשֻׁרוֹ״ (משלי יד:טו):
פסוק טו
פְּרָעֵהוּ. בַּטְּלֵהוּ:
שְׂטֵה מֵעָלָיו. סוּר:
פסוק טז
כִּי לֹא יִשְׁנוּ. אֵינָם יְכוֹלִין לִישֹׁן:
פסוק יח
וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ. שֶׁהוֹלֵךְ וּמֵאִיר מֵעַמּוּד הַשַּׁחַר:
עַד נְכוֹן הַיּוֹם. עַד חֲצוֹת הַיּוֹם, שֶׁהוּא בֵּרוּרוֹ שֶׁל יוֹם:
פסוק יט
דֶּרֶךְ רְשָׁעִים כָּאֲפֵלָה לֹא יָדְעוּ בַּמֶּה יִכָּשֵׁלוּ. פִּתְאוֹם יָבֹא לָהֶם מִכְשׁוֹל, וְלֹא יֵדְעוּ לְהִזָּהֵר מִמֶּנּוּ:
פסוק כ
בְּנִי לִדְבָרַי הַקְשִׁיבָה וְגוֹ׳:
פסוק כב
לְמוֹצְאֵיהֶם. לְשׁוֹן מְצִיאָה:
פסוק כג
מִכָּל מִשְׁמָר. מִכָּל מַה שֶּׁאָמְרָה תּוֹרָה הִשָּׁמֶר נְצֹר לִבְּךָ (מֵעֲבוֹר עָלָיו), בֵּין עֲבֵרָה קַלָּה בֵּין עֲבֵרָה חֲמוּרָה:
כִּי מִמֶּנּוּ תּוֹצְאוֹת חַיִּים. כִּי מֵאוֹתוֹ שֶׁהוּא קַל יִהְיוּ לְךָ חַיִּים וְשָׂכָר גָּדוֹל אִם תְּקַיְּמֶנּוּ. כָּךְ דָּרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא (תנחומא, כי תצא ב):
פסוק כד
הָסֵר מִמְּךָ עִקְּשׁוּת פֶּה. לֹא תַּעֲשֶׂה דָבָר שֶׁיַּלְעִיזוּ בּוֹ הַבְּרִיּוֹת וְיַעֲקִימוּ עָלֶיךָ פִּיהֶם:
עִקְּשׁוּת פֶּה. לְשׁוֹן עִקּוּם, כְּמוֹ ״תָּם אָנִי וַיַּעְקְּשֵׁנִי״ (איוב ט:כ). וּבַמִּשְׁנָה (חולין נו.): שִׁנֶּיהָ עֲקוּמוֹת וַעֲקוּשׁוֹת:
וּלְזוּת שְׂפָתַיִם. עִקְּמִימוּת שְׂפָתַיִם, שֶׁלֹּא יַרְחִיבוּ הַבְּרִיּוֹת פֶּה עָלֶיךָ:
פסוק כה
עֵינֶיךָ לְנֹכַח יַבִּיטוּ. יִסְתַּכְּלוּ אֶל הָאֱמֶת וְאֶל הַיֹּשֶׁר:
יַיְשִׁרוּ נֶגְדֶּךָ. יִסְתַּכְּלוּ עַל הַיְשָׁרָה, לְיַשֵּׁר דַּרְכְּךָ נֶגְדֶּךָ:
פסוק כו
פַּלֵּס מַעְגַּל רַגְלֶךָ. שְׁקוֹל דַּרְכְּךָ: הֶפְסֵד מִצְוָה כְּנֶגֶד שְׂכָרָהּ, וּשְׂכַר עֲבֵרָה כְּנֶגֶד הֶפְסֵדָהּ (אבות ב:א), וְאָז כָּל דְּרָכֶיךָ יִכֹּנוּ:
פסוק כז
אַל תֵּט יָמִין וּשְׂמֹאול. מִן הַמִּשְׁקָל הַטּוֹב: