אור ברסלב

רש"י על משלי· רש״י

פרק ד

פרק ג

פסוק א

שִׁמְעוּ בָנִים מוּסַר אָב. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:

פסוק ב

נָתַתִּי לָכֶם. הַנָּבִיא מִתְנַבֵּא וּמְדַבֵּר בִּשְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וַהֲרֵי הוּא כְּפִיו:

פסוק ג

כִּי בֵן הָיִיתִי לְאָבִי. אִם תֹּאמַר: שְׁלֹמֹה הָיָה שׂוֹנֵא הַבְּרִיּוֹת, שֶׁהִזְהִירָן עַל הַגָּזֵל וְעַל הָעֲרָיוֹת, דָּבָר שֶׁנַּפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם מִתְאַוָּה לָהֶם, לְכָךְ נֶאֱמַר: כִּי בֵן הָיִיתִי וְגוֹ׳ רַךְ וְיָחִיד וְגוֹ׳. שֶׁהָיָה אוֹהֵב אוֹתִי יוֹתֵר:

פסוק ד

וַיּוֹרֵנִי. עַל כָּךְ וַיּוֹכִיחֵנִי וַיֹּאמֶר לִי יִתְמָךְ דְבָרַי לִבֶּךָ. וּלְפִי שֶׁהוֹכִיחֵנִי בִּדְבָרִים אֵלּוּ, לְכָךְ אֲנִי מַזְהִירְכֶם עַל כָּךְ (רבי יוסף קרא). דָּבָר אַחֵר: כִּי בֵן הָיִיתִי לְאָבִי, הַנָּבִיא אוֹמֵר: בֵּן הָיִיתִי לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהִשְׁרָה רוּחוֹ עָלַי. וּמָצִינוּ שֶׁקְּרָאוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִשְׁלֹמֹה בֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר ״אֲנִי אֶהְיֶה לּוֹ לְאָב וְגוֹ׳״ (שמואל ב ז:יד):

רַךְ וְיָחִיד לִפְנֵי אִמִּי. לְאֻמָּתִי אֲנִי נִבְחָר וְחָבִיב כְּבֵן רַךְ וְיָחִיד, לְכָךְ וַיּוֹרֵנִי אָבִי:

פסוק ו

אַל תַּעַזְבֶהָ וְגוֹ׳ אֱהָבֶהָ. אֱהוֹב אוֹתָהּ:

פסוק ז

רֵאשִׁית חָכְמָה קְנֵה חָכְמָה. תְּחִלַּת חָכְמָתְךָ לְמוֹד מֵאֲחֵרִים, קְנֵה לְךָ שְׁמוּעָה מִפִּי הָרַב, וְאַחַר כָּךְ בְּכָל קִנְיָנְךָ קְנֵה בִינָה, תִּתְבּוֹנֵן בָּהּ מֵעַצְמְךָ לְהַשְׂכִּיל הַטְּעָמִים, דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר:

פסוק ח

סַלְסְלֶהָ. חַפְּשֶׂהָ, הֱיֵה חוֹזֵר עָלֶיהָ לְדַקְדֵּק בָּהּ. כְּמוֹ ״כְּבוֹצֵר עַל סַלְסִלּוֹת״ (ירמיהו ו:ט) – הַחוֹזֵר וְהוֹלֵךְ בַּכֶּרֶם וּמֵשִׁיב יָדוֹ לְבַקֵּשׁ אֶת הָעוֹלֵלוֹת. וּבִלְשׁוֹן חֲכָמִים (תנחומא, וישב ח): מְסַלְסֵל בִּשְׂעָרוֹ:

פסוק ט

תִּתֵּן לְרֹאשְׁךָ לִוְיַת חֵן. חֶבְרַת חֵן, כְּמוֹ ״לִוְיַת חֵן הֵם לְרֹאשֶׁךָ״ (משלי א:ט):

פסוק י

שמע בני וקח אמרי וגו':

פסוק יב

בְּלֶכְתְּךָ לֹא יֵצַר צַעֲדֶךָ. מִי שֶׁאֵינוֹ מַרְחִיק רַגְלָיו, קָרוֹב לִיפּוֹל:

פסוק יג

הַחֲזֵק בַּמּוּסָר אַל תֶּרֶף. אֱחוֹז בַּתּוֹרָה, כְּמוֹ ״וְהַחֲזִיקִי אֶת יָדֵךְ בּוֹ״ (בראשית כא:יח), ״וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיַּחֲזֶק בּוֹ״ (שמות ד:ד):

פסוק יד

בְּאֹרַח רְשָׁעִים אַל תָּבֹא וְאַל תְּאַשֵּׁר. וְאַל תִּדְרֹךְ, כְּמוֹ ״בַּאֲשֻׁרוֹ אָחֲזָה רַגְלִי״ (איוב כג:יא), וְכֵן ״וְנָבוֹן יָבִין לַאֲשֻׁרוֹ״ (משלי יד:טו):

פסוק טו

פְּרָעֵהוּ. בַּטְּלֵהוּ:

שְׂטֵה מֵעָלָיו. סוּר:

פסוק טז

כִּי לֹא יִשְׁנוּ. אֵינָם יְכוֹלִין לִישֹׁן:

פסוק יח

וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ. שֶׁהוֹלֵךְ וּמֵאִיר מֵעַמּוּד הַשַּׁחַר:

עַד נְכוֹן הַיּוֹם. עַד חֲצוֹת הַיּוֹם, שֶׁהוּא בֵּרוּרוֹ שֶׁל יוֹם:

פסוק יט

דֶּרֶךְ רְשָׁעִים כָּאֲפֵלָה לֹא יָדְעוּ בַּמֶּה יִכָּשֵׁלוּ. פִּתְאוֹם יָבֹא לָהֶם מִכְשׁוֹל, וְלֹא יֵדְעוּ לְהִזָּהֵר מִמֶּנּוּ:

פסוק כ

בְּנִי לִדְבָרַי הַקְשִׁיבָה וְגוֹ׳:

פסוק כב

לְמוֹצְאֵיהֶם. לְשׁוֹן מְצִיאָה:

פסוק כג

מִכָּל מִשְׁמָר. מִכָּל מַה שֶּׁאָמְרָה תּוֹרָה הִשָּׁמֶר נְצֹר לִבְּךָ (מֵעֲבוֹר עָלָיו), בֵּין עֲבֵרָה קַלָּה בֵּין עֲבֵרָה חֲמוּרָה:

כִּי מִמֶּנּוּ תּוֹצְאוֹת חַיִּים. כִּי מֵאוֹתוֹ שֶׁהוּא קַל יִהְיוּ לְךָ חַיִּים וְשָׂכָר גָּדוֹל אִם תְּקַיְּמֶנּוּ. כָּךְ דָּרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא (תנחומא, כי תצא ב):

פסוק כד

הָסֵר מִמְּךָ עִקְּשׁוּת פֶּה. לֹא תַּעֲשֶׂה דָבָר שֶׁיַּלְעִיזוּ בּוֹ הַבְּרִיּוֹת וְיַעֲקִימוּ עָלֶיךָ פִּיהֶם:

עִקְּשׁוּת פֶּה. לְשׁוֹן עִקּוּם, כְּמוֹ ״תָּם אָנִי וַיַּעְקְּשֵׁנִי״ (איוב ט:כ). וּבַמִּשְׁנָה (חולין נו.): שִׁנֶּיהָ עֲקוּמוֹת וַעֲקוּשׁוֹת:

וּלְזוּת שְׂפָתַיִם. עִקְּמִימוּת שְׂפָתַיִם, שֶׁלֹּא יַרְחִיבוּ הַבְּרִיּוֹת פֶּה עָלֶיךָ:

פסוק כה

עֵינֶיךָ לְנֹכַח יַבִּיטוּ. יִסְתַּכְּלוּ אֶל הָאֱמֶת וְאֶל הַיֹּשֶׁר:

יַיְשִׁרוּ נֶגְדֶּךָ. יִסְתַּכְּלוּ עַל הַיְשָׁרָה, לְיַשֵּׁר דַּרְכְּךָ נֶגְדֶּךָ:

פסוק כו

פַּלֵּס מַעְגַּל רַגְלֶךָ. שְׁקוֹל דַּרְכְּךָ: הֶפְסֵד מִצְוָה כְּנֶגֶד שְׂכָרָהּ, וּשְׂכַר עֲבֵרָה כְּנֶגֶד הֶפְסֵדָהּ (אבות ב:א), וְאָז כָּל דְּרָכֶיךָ יִכֹּנוּ:

פסוק כז

אַל תֵּט יָמִין וּשְׂמֹאול. מִן הַמִּשְׁקָל הַטּוֹב:

תוכן העניינים

רש"י על משלי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה