רש"י על משלי· רש״י
פרק ג
פסוק ב
אֹרֶךְ יָמִים וְגוֹ׳ וְשָׁלוֹם יוֹסִיפוּ לָךְ. תּוֹרָתִי וּמִצְווֹתַי:
פסוק ה
בְּטַח אֶל ה׳. וּפַזֵּר מְעוֹתֶיךָ לְבַקֵּשׁ לְךָ רַב לִלְמֹד מִמֶּנּוּ, וְאֶל בִּינָתְךָ אַל תִּשָּׁעֵן:
פסוק ז
אַל תְּהִי חָכָם בְּעֵינֶיךָ. לִהְיוֹת מוֹאֵס בְּדִבְרֵי מוֹכִיחֶךָ:
פסוק ח
רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶּךָ. הַחָכְמָה. שָׁרֶּךָ כְּמוֹ ״שָׁרְרֵךְ״ (שיר השירים ז:ג), וְזֶהוּ טִיבּוּרֶךָ:
וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ. הוּא הַמֹּחַ, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר ״וּמֹחַ עַצְמוֹתָיו יְשֻׁקֶּה״ (איוב כא:כד):
פסוק ט
מֵהוֹנֶךָ. מִכָּל מַה שֶּׁחֲנָנְךָ, אֲפִלּוּ מִקּוֹל עָרֵב. (אַל תִּקְרִי מֵהוֹנֶךָ אֶלָּא מִגְּרוֹנֶךָ):
וּמֵרֵאשִׁית. אֵלּוּ תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת:
פסוק יא
מוּסַר ה׳ בְּנִי אַל תִּמְאָס. אִם יָבוֹאוּ עָלֶיךָ יִסּוּרִין, יִהְיוּ חֲבִיבִין עָלֶיךָ (תנחומא, יתרו טז):
וְאַל תָּקֹץ. מִלְּשׁוֹן ״קַצְתִּי בְחַיַּי״ (בראשית כז:מו):
פסוק יב
וּכְאָב אֶת בֵּן יִרְצֶה. שֶׁרוֹצֶה בִּבְנוֹ לְהֵיטִיב לוֹ וִיפַיְּסֵהוּ לְאַחַר שֶׁמַּכֵּהוּ בַּשֵּׁבֶט, כֵּן יֶעֱרַב לְךָ הַטּוֹבָה אַחַר הַמַּכָּה:
פסוק יג
אַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חָכְמָה וְאָדָם יָפִיק תְּבוּנָה. שֶׁלּוֹמֵד חָכְמָה עַד שֶׁשְּׁגוּרָה הִיא לְהוֹצִיא מִפִּיו:
פסוק יד
כִּי טוֹב סַחְרָהּ מִסְּחַר כָּסֶף. כָּל חִלּוּפִין שֶׁאָדָם מַחֲלִיף בִּסְחוֹרָה, זֶה נוֹטֵל זֶה וְזֶה נוֹטֵל זֶה. אֲבָל הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ: שְׁנֵה לִי פִּרְקְךָ וַאֲנִי אֶשְׁנֶה לְךָ פִּרְקִי, נִמְצְאוּ שְׁנֵיהֶם בְּיַד כָּל אֶחָד וְאֶחָד:
חָרוּץ. מִין זָהָב הוּא:
פסוק טו
וְכָל־חֲפָצֶיךָ. כָּל חֲמֻדּוֹתֶיךָ:
לֹא יִשְׁווּ בָהּ. לֹא יִהְיוּ שָׁוִין בְּשָׁוְיָהּ וְדָמֵיהֶן בְּדָמֶיהָ:
פסוק טז
בִּימִינָהּ. לַמְּיַמִּינִים בָּהּ וְעוֹסְקִים בָּהּ לִשְׁמָהּ, אֹרֶךְ יָמִים, וְכָל שֶׁכֵּן עֹשֶׁר וְכָבוֹד. וְלַמַּשְׂמִאילִים בָּהּ, שֶׁעוֹסְקִים בָּהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, מִכָּל מָקוֹם עֹשֶׁר וְכָבוֹד יֵשׁ (שבת סג.):
פסוק יח
לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ. לָאוֹחֲזִים בָּהּ, כְּמוֹ ״וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיַּחֲזֶק בּוֹ״ (שמות ד:ד):
וְתוֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר. הַמִּתְקָרְבִים לָהּ, וְכֵן כָּל לְשׁוֹן תְּמִיכָה שֶׁבְּסֵפֶר זֶה – שֶׁהוּא אוֹחֵז בָּהּ:
פסוק יט
ה׳ בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ. עַל פִּי הַתּוֹרָה, וְהִיא הַתּוֹרָה וְהִיא הַתְּבוּנָה וְהוּא הַדַּעַת. וְאַחַר שֶׁכָּל הָעוֹלָם נִבְרָא בָהֶם, לְכָךְ:
פסוק כ
יִרְעֲפוּ. כְּמוֹ יַטִּיפוּ:
פסוק כא
אַל יָלֻזוּ מֵעֵינֶיךָ. אַל יִתְעַקְּמוּ מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ לַהֲסִירָם מִכְּנֶגְדְּךָ:
פסוק כב
וְיִהְיוּ חַיִּים לְנַפְשֶׁךָ. שֶׁהֲרֵי עֵץ חַיִּים הוּא:
וְחֵן לְגַרְגְּרוֹתֶיךָ. שֶׁהֲרֵי זֶה שִׁבְחָהּ הָאָמוּר לְמַעְלָה ״וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרוֹתֶיךָ״ (משלי א:ט):
פסוק כג
לֹא תִגּוֹף. לְשׁוֹן כִּשָּׁלוֹן, אצופי״ר בְּלַעַ״ז, וְכֵן ״פֶּן תִּגּוֹף בָּאֶבֶן״ (תהלים צא:יב), וְכֵן ״בְּטֶרֶם יִתְנַגְּפוּ רַגְלֵיכֶם״ (ירמיה יג:טז), וְכֵן ״וְנָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה״ (שמות כא:כב):
פסוק כד
וְשָׁכַבְתָּ וְעָרְבָה שְׁנָתֶךָ. וְתִנְעַם שְׁנָתְךָ כְּשֶׁתִּישַׁן, שֶׁלֹּא תִירָא מִפַּחַד פִּתְאוֹם:
פסוק כה
וּמִשּׁוֹאַת. כְּשֶׁתָּבוֹא עַל הָרְשָׁעִים:
פסוק כו
כִּי ה׳ יִהְיֶה בְכִסְלֶךָ. בְּמִבְטַחֲךָ. דָּבָר אַחֵר: בַּדְּבָרִים שֶׁאַתָּה כְּסִיל בָּהֶן. כָּךְ מָצָאתִי בִּירוּשַׁלְמִי (פאה א:א):
פסוק כז
אַל תִּמְנַע טוֹב מִבְּעָלָיו. אִם רָאִיתָ חֲבֵירְךָ חָפֵץ לְהֵיטִיב לָעֲנִיִּים, אַל תִּמְנָעֵהוּ:
בִּהְיוֹת לְאֵל יָדְךָ. לְהַחֲדִילוֹ. דָּבָר אַחֵר: אַל תִּמְנַע טוֹב מִבְּעָלָיו, אַל תִּמְנַע צְדָקָה מִן הֶעָנִי, בִּהְיוֹת לְאֵל יָדְךָ לַעֲשׂוֹת צְדָקָה, שֶׁמָּא יָבוֹא יוֹם וְאֵין לְאֵל יָדְךָ:
פסוק כח
וְכֵן אַל תֹּאמַר לְרֵעֲךָ. לֶעָנִי:
וְיֵשׁ אִתָּךְ. מַה שֶּׁתִּתֵּן לוֹ. וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ (בבא מציעא קי:): לֵךְ וָשׁוּב; עַל ״שְׂכַר שָׂכִיר״ (דברים טו:יח):
פסוק כט
אַל תַּחֲרֹשׁ עַל רֵעֲךָ. אַל תַּחְשֹׁב. וְאֵינוֹ זָז מִמַּשְׁמָעוּת חֲרִישָׁה: מַה דֶּרֶךְ הַחוֹרֵשׁ – מֵכִין מָקוֹם לִזְמַן הַזְּרִיעָה, אַף הַחוֹשֵׁב רָעָה מֵכִין מָקוֹם תַּחְבּוּלוֹת בְּלִבּוֹ, אֵיךְ יַעֲמֹד וְיַעֲשֶׂנָּה:
פסוק ל
אַל תָּרִיב עִם אָדָם. לְהִתְלוֹנֵן עָלָיו:
אִם לֹא גְמָלְךָ רָעָה. שֶׁעָבַר עַל הַמִּצְוָה הַכְּתוּבָה בַּתּוֹרָה ״וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ״ (ויקרא יט:יח). וּמִי שֶׁהוּא רָשָׁע, רַשַּׁאי אַתָּה לְשָׂנְאוֹ:
פסוק לא
אַל תְּקַנֵּא בְּאִישׁ חָמָס. לַעֲשׂוֹת כְּמַעֲשָׂיו, אִם תִּרְאֵהוּ מַצְלִיחַ:
פסוק לב
כִּי תוֹעֲבַת ה׳ נָלוֹז. מְעֻוָּת בִּדְרָכָיו:
וְאֶת יְשָׁרִים סוֹדוֹ. וְעִם יְשָׁרִים סוֹדוֹ:
פסוק לד
אִם לַלֵּצִים. אָדָם נִמְשָׁךְ אַחֲרֵיהֶם, לְסוֹף אַף הוּא יִהְיֶה לֵץ עִמָּהֶם:
וְלַעֲנָוִים יִתֶּן חֵן. אִם לַעֲנָוִים יִתְחַבֵּר, סוֹף שֶׁיִּתְּנוּ מַעֲשָׂיו חֵן בְּעֵינֵיהֶם שֶׁל בְּרִיּוֹת:
פסוק לה
כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ וּכְסִילִים מֵרִים קָלוֹן. לְעַצְמוֹ מַפְרִישׁ קָלוֹן לְחֶלְקוֹ: