רש"י על מלכים ב· רש״י
פרק ג · פסוק כז
וַיִּקַּח אֶת בְּנוֹ הַבְּכוֹר. בִּפְסִיקְתָּא דְּפָרָשַׁת שְׁקָלִים נִדְרָשׁ: שֶׁשָּׁאַל אֶת עֲבָדָיו מַה טִּיבָהּ שֶל אֻמָּה זוֹ שֶׁנַּעֲשָׂה לָהֶם נִסִּים כָּאֵלֶּה, אָמְרוּ לוֹ: אֲבִיהֶם אַבְרָהָם בֵּן יָחִיד הָיָה לוֹ, אָמַר לוֹ הַקָּבָּ"ה הַקְרִיבֵהוּ לְפָנַי, וְרָצָה לְהַקְרִיבוֹ לְהַקָּבָּ"ה, אָמַר לָהֶם: אַף אֲנִי בֵּן בְּכוֹר יֵשׁ לִי, אֵלֵךְ וְאַקְרִיבֶנּוּ לַעֲבוֹדָה זָרָה.
עַל הַחֹמָה. חָסֵר וָא"ו, שֶׁהָיָה עוֹבֵד לַחַמָּה.
וַיְהִי קֶצֶף גָּדוֹל. שֶׁנִּזְכְּרוּ עֲוֹנוֹתֵיהֶם, שֶׁאַף הֵם עוֹבְדִין לַעֲבוֹדָה זָרָה, וְאֵינָן רְאוּיִין לְנֵס.