רש"י על מלכים א· רש״י
פרק כב · פסוק לח
וַיָּלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת דָּמוֹ. וְאוֹמֵר אֲנִי, שֶׁשָּׁם נֶהֱרַג נָבוֹת, שֶׁהֲרֵי אָמַר הַנָּבִיא בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר לָקְקוּ הַכְּלָבִים אֶת דַּם נָבוֹת וְגוֹ'.
וְהַזֹּנוֹת רָחָצוּ. וּכְלֵי הַזַּיִן רָחֲצּוּ שָׁם מִן הַדָּם, כָּךְ תִּרְגֵּם יוֹנָתָן. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ אַחְאָב מְצֻנָּן הָיָה, וְעָשְׂתָה לּוֹ אִיזֶבֶל דְּמוּת שְׁתֵּי זוֹנוֹת בְּמֶרְכַּבְתּוֹ.