רש"י על מלכים א· רש״י
פרק יא
פסוק א
וְאֶת בַּת פַּרְעֹה. אַף הִיא מִן הַנָּכְרִיּוֹת, אֶלָּא שֶׁהָיְתָה חֲבִיבָה עָלָיו מִכֻּלָּם, מְנָאָהּ לְעַצְמָהּ, וְכֵן: וַיִּפָּקְדוּ מֵעַבְדֵי דָוִד תִּשְׁעָה עָשָׂר אִישׁ וַעֲשָׂהאֵל.
פסוק ז
אָז יִבְנֶה שְׁלֹמֹה בָּמָה. רַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ: מִתּוֹךְ שֶׁלֹּא מִחָה בְּנָשָׁיו, נִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ.
בָּהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרוּשָׁלָיִם. הַר הַזֵּיתִים.
פסוק יא
אֲשֶׁר הָיְתָה זֹּאת עִמָּךְ. אֲשֶׁר יָדַעְתָּ שֶׁאַתָּה עוֹבֵר עַל מִצְוָתִי.
פסוק טו
וַיְהִי בִּהְיוֹת דָּוִד אֶת אֱדוֹם. אָז וַיִּבְרַח הֲדַד מִפְּנֵי דָוִד וְיוֹאָב.
לְקַבֵּר אֶת הַחֲלָלִים. שֶׁקָּבְרוּ לַהֲרוּגִים שֶׁל אֱדוֹם, הוּא שֶׁנֶּאֱמַר שָׁם בְּסֵפֶר שְׁמוּאֵל: וַיַּעַשׂ דָּוִד שֵׁם בְּשׁוּבוֹ מֵהַכּוֹתוֹ אֶת (אֱדוֹם) [אֲרָם], שֶׁהָיוּ הַכֹּל מְקַלְּסִין אוֹתוֹ, אִישׁ חָסִיד שֶׁקּוֹבֵר אֶת הֲרוּגָיו, וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּמִלְחֲמוֹת גּוֹג וּמָגוֹג: וְקָבְרוּ כָּל עַם הָאָרֶץ וְהָיָה לָהֶם לְשֵׁם. וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם לְקַבֵּר אֶת הַחֲלָלִים: לְחַלָּצָא יַת קְטִילַיָּא, לָקַחַת אֶת חֲלִיצָתָם.
פסוק יח
וְלֶחֶם אָמַר לוֹ. אָמַר לִמְשָׁרְתָיו, כָּךְ וְכָךְ לֶחֶם תְּנוּ לוֹ לְיוֹם.
פסוק יט
הַגְּבִירָה. הַמַּלְכָּה.
פסוק כא
כִּי שָׁכַב דָּוִד. דָּוִד שֶׁמֵּת מִיתַת עַצְמוֹ, נֶאֶמְרָה בוֹ שְׁכִיבָה, יוֹאָב שֶׁנֶּהֱרַג, נֶאֶמְרָה בוֹ מִיתָה. דָּבָר אַחֵר: דָּוִד שֶׁהִנִּיחַ בֵּן הָגוּן מְמַלֵּא מְקוֹמוֹ, נֶאֱמַר בּוֹ שְׁכִיבָה, יוֹאָב שֶׁלֹּא הִנִּיחַ בֵּן הָגוּן מְמַלֵּא מְקוֹמוֹ, לֹא נֶאֶמְרָה בוֹ שְׁכִיבָה, כִּי אִם מִיתָה.
פסוק כג
וַיָּקֶם אֱלֹהִים לוֹ שָׂטָן. לִשְׁלֹמֹה, וְזֶה הוּא שֶׁאָמַר נָתַן הַנָּבִיא לְדָוִד: אֲשֶׁר בְּהַעֲוֹתוֹ וְהֹכַחְתִּיו בְּשֵׁבֶט אֲנָשִׁים.
פסוק כה
וְאֶת הָרָעָה אֲשֶׁר הֲדָד. עִם הָרָעָה שֶׁעַל יְדֵי הֲדָד, הָיְתָה גַּם זוֹ שֶׁל רָזוֹן.
פסוק כו
וַיָּרֶם יָד בַּמֶּלֶךְ. הוֹכִיחוֹ בָּרַבִּים.
פסוק כז
וְזֶה הַדָּבָר. אֲשֶׁר הוֹכִיחוֹ עָלָיו.
שְׁלֹמֹה בָּנָה אֶת הַמִּלּוֹא. וּבְבִנְיָן זֶה סָגַר אֶת פֶּרֶץ הָעִיר דָּוִד, שֶׁהָיָה הַפֶּרֶץ אֲחוֹרֵי הַמִּלּוֹא, אָמַר לוֹ: אָבִיךָ פָּרַץ פְּרָצוֹת בַּחוֹמָה לִכָּנֵס בּוֹ עוֹלֵי רְגָלִים, וְאַתָּה גָּדַרְתָּ אוֹתָהּ, לַעֲשׂוֹת אַנְגַּרְיָא לְבַת פַּרְעֹה, לְהוֹשִׁיב שָׁם עֲבָדֶיהָ וּמְשָׁרְתֶיהָ.
פסוק כח
וַיַּרְא שְׁלֹמֹה אֶת הַנַּעַר. קֹדֶם לָכֵן.
כִּי עוֹשֶׂה מְלָאכָה הוּא. מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ וְזָרִיז.
לְכָל סֵבֶל בֵּית יוֹסֵף. (תַּרְגּוּם:) לְכָל מַסְקֵי מִסִּין דְּבֵית יוֹסֵף, מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם, לְפִי שֶׁמִּשֵּׁבֶט אֶפְרַיִם הָיָה.
פסוק לו
נִיר. מֶמְשָׁלָה, וְ'נִיר' לְשׁוֹן 'עֹל'.
פסוק לט
אַךְ לֹא כׇל הַיָּמִים. כִּי לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ תָּשׁוּב הַמְּלוּכָה אֵלָיו. וּבְסֵדֶר עוֹלָם מָצָאתִי: וַאעַנֶּה אֶת זֶרַע דָּוִד לְמַעַן זֹאת, כְּנֶגֶד שְׁלשִׁים וָשֵׁשׁ שָׁנָה שֶׁנִּתְחַתֵּן שְׁלֹמֹה אֶת בַּת פַּרְעֹה, שֶׁנְּשָׂאָהּ בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית לְמָלְכוֹ, וּכְנֶגְדּוֹ נִגְזְרָה גְּזֵרָה עַל מַלְכוּת בֵּית דָּוִד לֵחָלֵק, וּרְאוּיָה הָיְתָה הַמְּלוּכָה לַחֲזֹר בִּימֵי אָסָא בִּשְׁנַת שֵׁשׁ עֶשְׂרֶה לְמָלְכוֹ, אֶלָּא שֶׁקִּלְקֵל לִשְׁלֹחַ שֹׁחַד לְמֶלֶךְ אֲרָם, וְלֹא סָמַךְ עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהוּא שֶׁנֶּאֱמַר בְּדִבְרֵי הַיָּמִים: בִּשְׁנַת שְׁלשִׁים וָשֵׁשׁ לְמַלְכוּת אָסָא, בָּנָה בַּעְשָׁא אֶת הָרָמָה, וְאִי אֶפְשָׁר, שֶׁהֲרֵי אָסָא קָבַר אֶת בַּעְשָׁא בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים וָשֵׁשׁ לְמַלְכוּתוֹ, אֶלָּא שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה שֶׁלּוֹ, הוּא קוֹרֵא שְׁלשִׁים וָשֵׁשׁ, שֶׁהֵן סוֹף שְׁלשִׁים וָשֵׁשׁ לַחֲלֻקַת הַמַּלְכוּת, וְהִגִּיד הַכָּתוּב שֶׁבְּאוֹתָהּ שָׁנָה קִלְקֵל אָסָא, אַךְ לֹא כָּל הַיָּמִים, אֶלָּא שְׁלשִׁים וָשֵׁשׁ שָׁנָה.