רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק סד · פסוק ה
וַנְּהִי כַטָּמֵא. מֵאַחַר שֶׁנִּסְתַּלְּקוּ הַצַּדִּיקִים מִמֶּנּוּ:
וּכְבֶגֶד עִדִּים. וְכִלְבוּשׁ מְרֻחָק, כְּבֶגֶד מָאוּס שֶׁהַכֹּל אוֹמְרִים: ״הָסֵר״. עִדִּים תַּרְגּוּם שֶׁל ׳הֲסָרָה׳:
וַנָּבֶל כֶּעָלֶה. וְנִכְמוֹשׁ כְּעָלֶה, פליישט״ר בלע״ז:
וַעֲוֺנֵנוּ כָּרוּחַ יִשָּׂאֻנוּ. ״וּבְחוֹבָנָא כְּרוּחָא אִיתְנְטִילְנָא״ (תרגום יונתן):