רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק סב · פסוק י
עִבְרוּ עִבְרוּ בַּשְּׁעָרִים. ״אָמַר נְבִיָּיא: עִבְרוּ וְתוּבוּ בְּתַרְעַיָּא, אַפְנוּ לִבָּא דְעַמָּא לְאוֹרַח תַּקְנָא״ (תרגום יונתן):
סֹלּוּ סֹלּוּ הַמְסִלָּה. כִּבְשׁוּ הַדֶּרֶךְ בטי״ץ לוקמי״ן בלע״ז. סֹלּוּ לְשׁוֹן ׳מְסִלָּה׳ הוּא:
סַקְּלוּ מֵאֶבֶן. סַקְּלוּ הַמְּסִלָּה וְהַשְׁלִיכוּ אַבְנֵי מִכְשׁוֹל לַצְּדָדִין, סַקְּלוּ. אישפירייר״ן בלע״ז:
מֵאֶבֶן. מִהְיוֹת שָׁם אֶבֶן, וּכְנֶגֶד יֵצֶר הָרָע הוּא אוֹמֵר (תנחומא בהעלתך י), וְיֵשׁ עוֹד לְפוֹתְרוֹ עַל תִּקּוּן הַדְּרָכִים לְקִבּוּץ הַגָּלִיּוֹת:
הָרִימוּ נֵס. כְּלוֹנָס, פורק״א בלע״ז. אוֹת הוּא שֶׁיִּקָּבְצוּ אֵלַי, וְיָבִיאוּ לִי אֶת הַגּוֹלִים אֶצְלָם: