רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק נז · פסוק כ
וְהָרְשָׁעִים. שֶׁאֵין נוֹתְנִין לֵב לָשׁוּב:
כַּיָּם נִגְרָשׁ. הַיָּם הַזֶּה גַּלָּיו מִתְגָּאִים לָרוּם לְמַעְלָה וְלָצֵאת חוּץ לִגְבוּל הַחוֹל ״אֲשֶׁר שַׂמְתִּי גְּבוּל לַיָּם״ (ירמיהו ה:כב), וּכְשֶׁמַּגִּיעַ שָׁם הוּא נִשְׁבָּר עַל כָּרְחוֹ, וְכָל זֶה גַּל חֲבֵרוֹ רוֹאֶה וְאֵינוֹ חוֹזֵר בּוֹ. כָּךְ הָרָשָׁע רוֹאֶה אֶת חֲבֵרוֹ לוֹקֶה בְּרִשְׁעוֹ וְאֵינוֹ חוֹזֵר בּוֹ. וּמָה הַיָּם רִפְשׁוֹ וְסִרְיוֹתוֹ עַל פִּיו, כָּךְ הָרְשָׁעִים סִרְיוֹתָם בְּפִיהֶם; כְּגוֹן פַּרְעֹה אָמַר ״מִי ה׳״ (שמות ה:ב), סַנְחֵרִיב אָמַר ״מִי בְּכָל אֱלֹהֵי הָאֲרָצוֹת״ (ישעיהו לו:כ), נְבוּכַדְנֶצַּר אָמַר ״אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן״ (ישעיהו יד:יד):
כַּיָּם נִגְרָשׁ. כְּיָם אֲשֶׁר נִגְרָשׁ, שֶׁגּוֹרֵשׁ כָּל הַיּוֹם רֶפֶשׁ וָטִיט: