רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק נג
פסוק א
מִי הֶאֱמִין לִשְׁמֻעָתֵנוּ. כֵּן יֹאמְרוּ הָעֲוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ: אִלּוּ הָיִינוּ שׁוֹמְעִים מִפִּי אֲחֵרִים מַה שֶּׁאָנוּ רוֹאִים, אֵין לְהַאֲמִין:
וּזְרוֹעַ ה׳. כָּזֹאת בִּגְדֻלָּה וְהוֹד, עַל מִי נִגְלָתָה עַד הֵנָּה?
פסוק ב
וַיַּעַל כַּיּוֹנֵק לְפָנָיו. הָעָם הַזֶּה, לִפְנֵי בָּא לוֹ הַגְּדֻלָּה הַזֹּאת, עַם שָׁפָל הָיָה מְאֹד, וְעָלָה מֵאֵלָיו כְּיוֹנֵק מִיּוֹנֶקֶת הָאִילָנוֹת:
וְכַשֹּׁרֶשׁ. עָלָה מֵאֶרֶץ צִיָּה:
לֹא תֹאַר. הָיָה לוֹ מִתְּחִלָּה וְלֹא הָדָר:
וְנִרְאֵהוּ וְלֹא מַרְאֶה וְנֶחְמְדֵהוּ. וּכְשֶׁרְאִינוּהוּ מִתְּחִלָּה בְּאֵין מַרְאֶה, הֵיאַךְ נֶחְמְדֵהוּ? וְנֶחְמְדֵהוּ תָּמוּהַּ הוּא:
פסוק ג
נִבְזֶה וַחֲדַל אִישִׁים. הָיָה; כֵּן דֶּרֶךְ הַנָּבִיא הַזֶּה: מַזְכִּיר כָּל יִשְׂרָאֵל כְּאִישׁ אֶחָד, ״אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב״ (ישעיהו מד:ב), וְאַף כָּאן ״הִנֵּה יַשְׂכִּיל עַבְדִּי״ (ישעיהו נב:יג) בְּבֵית יַעֲקֹב אָמַר; וְ׳יַשְׂכִּיל׳ לְשׁוֹן הַצְלָחָה הוּא, כְּמוֹ ״וַיְהִי דָוִד לְכָל דְּרָכָיו מַשְׂכִּיל״ (שמואל א יח:יד):
וּכְמַסְתֵּר פָּנִים מִמֶּנּוּ. מֵרֹב בָּשְׁתָּם וְשִׁפְלוּתָם הָיוּ כְּמַסְתִּיר פָּנִים מִמֶּנּוּ, חֲבוּשֵׁי פָּנִים בְּטָמוּן, כְּדֵי שֶׁלֹּא נִרְאֶה אוֹתָם, כְּאָדָם מְנֻגָּע שֶׁמַּסְתִּיר פָּנָיו וְיָרֵא מְהַבִּיט:
פסוק ד
אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא. אָכֵן לְשׁוֹן ׳אֲבָל׳ בְּכָל מָקוֹם. אֲבָל עַתָּה אָנוּ רוֹאִים שֶׁלֹּא מֵחֲמַת שִׁפְלוּתוֹ בָּא לוֹ, אֶלָּא מְיֻסָּר הָיָה בְּיִסּוּרִין:
וַאֲנַחְנוּ חֲשַׁבְנֻהוּ. אָנוּ הָיִינוּ סְבוּרִים שֶׁהוּא שְׂנָאוּי לַמָּקוֹם, וְהוּא לֹא הָיָה כֵּן, אֶלָּא מְחֹלָל הָיָה מִפְּשָׁעֵינוּ וּמְדֻכָּא מֵעֲוֹנוֹתֵינוּ:
פסוק ה
מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו. בָּאוּ עָלָיו יִסּוּרֵי הַשָּׁלוֹם שֶׁהָיָה לָנוּ, שֶׁהוּא הָיָה מְיֻסָּר לִהְיוֹת שָׁלוֹם לְכָל הָעוֹלָם:
פסוק ו
כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ. עַתָּה נִגְלָה:
הִפְגִּיעַ בּוֹ. נֶעְתַּר עַל יָדוֹ וְנִתְרַצָּה עַל עֲוֹן כֻּלָּנוּ, שֶׁלֹּא הֶחְרִיב עוֹלָמוֹ. הִפְגִּיעַ אשפריאי״ר בלע״ז, לְשׁוֹן ׳תְּחִנָּה׳:
פסוק ז
נִגַּשׂ וְהוּא נַעֲנֶה. נִגַּשׂ הִנֵּה בְּנוֹגְשִׂים וְדוֹחֲקִים:
וְהוּא נַעֲנֶה. בְּאוֹנָאַת דְּבָרִים, שורפרלרי״ן בלע״ז:
לֹא יִפְתַּח פִּיו. סוֹבֵל הָיָה וְשׁוֹתֵק, כְּמוֹ הַשֶּׂה אֲשֶׁר לַטֶּבַח יוּבָל, וּכְרָחֵל אֲשֶׁר לִפְנֵי גוֹזְזֶיהָ נֶאֱלָמָה:
לֹא יִפְתַּח פִּיו. מוּסָב עַל שֶׂה לַטֶּבַח יוּבָל:
פסוק ח
מֵעֹצֶר וּמִמִּשְׁפָּט לֻקָּח. הַנָּבִיא מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר, כִּי זֹאת יֹאמְרוּ הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמָזָלוֹת בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, כְּשֶׁיִּרְאוּ כְּשֶׁנִּלְקַח מִן הָעֹצֶר שֶׁהָיָה עָצוּר בְּיָדָם, וּמִמִּשְׁפָּט הַיִּסּוּרִין שֶׁסָּבַל עַד עַתָּה:
וְאֶת דּוֹרוֹ. שָׁנִים שֶׁעָבְרוּ עָלָיו:
מִי יְשׂוֹחֵחַ אֶת הַתְּלָאוֹת אֲשֶׁר מְצָאוּהוּ? כִּי נִגְזַר הָיָה מִתְּחִלָּה וְגוֹלֶה מֵאֶרֶץ חַיִּים, הִיא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר מִפֶּשַׁע עַמִּי בָּא הַנֶּגַע הַזֶּה לַצַּדִּיקִים שֶׁבָּהֶם:
פסוק ט
וַיִּתֵּן אֶת רְשָׁעִים קִבְרוֹ מָסַר אֶת עַצְמוֹ לְהִקָּבֵר כְּכָל אֲשֶׁר יִגְזְרוּ עָלָיו רִשְׁעֵי הָאֻמּוֹת, שֶׁהָיוּ קוֹנְסִין עֲלֵיהֶם הֲרִיגָה וּקְבוּרַת חֲמוֹרִים בִּמְעֵי הַכְּלָבִים:
אֶת רְשָׁעִים. לְדַעַת הָרְשָׁעִים נִתְרַצָּה לִקָּבֵר, וְלֹא יִכְפּוֹר בֵּאלֹהִים חַיִּים:
וְאֶת עָשִׁיר בְּמֹתָיו. וּלְדַעַת הַמּוֹשֵׁל מָסַר עַצְמוֹ בְּכָל מִינֵי מָוֶת שֶׁגָּזַר עָלָיו, עַל לֹא רָצָה לְקַבֵּל עָלָיו כְּפִירָה, לַעֲשׂוֹת רָעָה וְלַחְמוֹס חָמָס כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הָיָה גָּר בֵּינֵיהֶם:
וְלֹא מִרְמָה בְּפִיו. לְקַבֵּל עָלָיו עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת:
פסוק י
וַה׳ חָפֵץ דַּכְּאוֹ הֶחֱלִי. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָפֵץ לְדַכְּאוֹ וּלְהַחֲזִירוֹ לְמוּטָב, לְפִיכָךְ הֶחֱלִי אוֹתוֹ:
אִם תָּשִׂים אָשָׁם נַפְשׁוֹ וְגוֹ׳. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֶרְאֶה אִם תְּהֵא נַפְשׁוֹ נוֹתֶנֶת וְנִמְסֶרֶת בִּקְדוּשָׁתִי לַהֲשִׁיבָהּ לִי אָשָׁם עַל כָּל אֲשֶׁר מָעַל, אֶגְמֹל לוֹ גְּמוּלוֹ, וְיִרְאֶה זֶרַע וְגוֹ׳. אָשָׁם זֶה לְשׁוֹן ׳כֹּפֶר׳, שֶׁנּוֹתֵן אָדָם לְמִי שֶׁחָטָא לוֹ, אמינד״א בלע״ז, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר בַּפְּלִשְׁתִּים (שמואל א ו:ג): ״אַל תָּשִׁיבוּ אוֹתוֹ רֵיקָם כִּי הָשֵׁב תָּשִׁיבוּ לוֹ אָשָׁם״:
פסוק יא
מֵעֲמַל נַפְשׁוֹ. הָיָה אוֹכֵל וְשָׂבֵעַ, וְלֹא הָיָה גּוֹזֵל וְחוֹמֵס:
בְּדַעְתּוֹ יַצְדִּיק צַדִּיק. הָיָה שׁוֹפֵט עַבְדִּי מִשְׁפַּט אֱמֶת לְכָל הַבָּאִים לְדִין לְפָנָיו:
וַעֲוֺנֹתָם. הָיָה סוֹבֵל כְּדֶרֶךְ כָּל הַצַּדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר ״אַתָּה וּבָנֶיךָ תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֹן הַמִּקְדָּשׁ״ (במדבר יח:א):
פסוק יב
לָכֵן. עַל עֲשׂוֹתוֹ זֹאת אֲחַלֵּק לוֹ נַחֲלָה וְגוֹרָל בָּרַבִּים עִם הָאָבוֹת הָרִאשׁוֹנִים (סוטה יד א):
הֶעֱרָה לַמָּוֶת נַפְשׁוֹ. לְשׁוֹן ״וַתְּעַר כַּדָּהּ״ (בראשית כד:כ):
וְאֶת פֹּשְׁעִים נִמְנָה. סָבַל יִסּוּרִין כְּאִלּוּ חָטָא וּפָשַׁע, וְהוּא בִּשְׁבִיל אֲחֵרִים נָשָׂא חֵטְא הָרַבִּים:
וְלַפֹּשְׁעִים יַפְגִּיעַ. עַל יְדֵי יִסּוּרִין שֶׁבָּאת עַל יָדוֹ טוֹבָה לָעוֹלָם: