רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק נא · פסוק יז
קֻבַּעַת. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״פַּיְלֵי״, וְהוּא שֵׁם כּוֹס. וְלִי נִרְאֶה: קֻבַּעַת – אֵלּוּ הַשְּׁמָרִים הַקְּבוּעִים בְּתַחְתִּית הַכְּלִי, וּמָצִית יוֹרֶה עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ״שְׁמָרֶיהָ יִמְצוּ״ (תהלים עה:ט):
הַתַּרְעֵלָה. הוּא מַשְׁקֶה הַמְטַמְטֵם וּמַתִּישׁ כֹּחַ הָאָדָם כְּאָסוּר וְקָשׁוּר וּמְעֻטָּף, כְּמוֹ ״וְהַבְּרוֹשִׁים הָרְעָלוּ״ (נחום ב:ד), ״וְהַשֵּׁרוֹת וְהָרְעָלוֹת״ (ישעיהו ג:יט), שֶׁהוּא לְשׁוֹן ׳עִטּוּף׳, וּבְמַסֶּכֶת שַׁבָּת (שבת סה א) מָדִיּוֹת רְעוּלוֹת – מִין סַרְבָּל נָאֶה לְהִתְעַטֵּף בּוֹ:
תַּרְעֵלָה. אינטומישמנ״ט בלע״ז:
מָצִית. אגושטי״ר בלע״ז: