רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק נא
פסוק א
אֶל צוּר חֻצַּבְתֶּם. מִמֶּנּוּ:
וְאֶל מַקֶּבֶת בּוֹר. שֶׁנּוֹקְבִין וְחוֹצְבִין בָּהּ אֶת הַבּוֹרוֹת, אֲשֶׁר נֻקַּרְתֶּם בָּהּ:
נֻקַּרְתֶּם. לְשׁוֹן ״נִקְרַת הַצּוּר״ (שמות לג:כב), ״יִקְּרוּהָ עֹרְבֵי נַחַל״ (משלי ל:יז). וּמִי הוּא הַצּוּר? הוּא אַבְרָהָם אֲבִיכֶם, וּמִי הִיא הַמַּקֶּבֶת? הִיא שָׂרָה אֲשֶׁר חוֹלֶלְתְכֶם, אֲשֶׁר יְלַדְתְכֶם, לְשׁוֹן ״כִּי חָלָה גַּם יָלְדָה״ (ישעיהו סו:ח):
פסוק ב
תְּחוֹלֶלְכֶם. אֲשֶׁר תֵּלֵד אֶתְכֶם:
כִּי אֶחָד קְרָאתִיו. כִּי אֶחָד הָיָה, יְחִידִי בְּאֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר הִגְלֵיתִיו שָׁם מֵאַרְצוֹ וּמִמּוֹלַדְתּוֹ, קְרָאתִיו – רִבִּיתִיו וְגִדַּלְתִּיו, לְשׁוֹן ״קְרִיאֵי הָעֵדָה״ (במדבר א:טז), וּכְשֵׁם שֶׁהוּא הָיָה יָחִיד וְגִדַּלְתִּיו, כֵּן אֲגַדֵּל אֶתְכֶם שֶׁאַתֶּם יְחִידִים לִי:
פסוק ג
וְעַרְבָתָהּ. אַף הוּא לְשׁוֹן ׳מִדְבָּר׳, כְּמוֹ ״בְּאֶרֶץ עֲרָבָה וְשׁוּחָה״ (ירמיהו ב:ו), אֶלָּא שֶׁהָעֲרָבָה כְּבָר הָיָה בָּהּ יִשּׁוּב וְהֻחְרְבָה:
תּוֹדָה. קוֹל הוֹדָיָה:
פסוק ד
כִּי תוֹרָה מֵאִתִּי תֵצֵא. דִּבְרֵי נְבִיאִים תּוֹרָה הוּא, וְהַמִּשְׁפָּטִים סוֹפָן לִהְיוֹת מַרְגּוֹעַ וּמְנוּחָה לָעַמִּים, אֲשֶׁר אֶהְפּוֹךְ לָהֶם שָׂפָה בְרוּרָה לְעָבְדֵנִי (צפניה ג:ט):
אַרְגִּיעַ. אָנִיחַ:
פסוק ה
יִשְׁפֹּטוּ. יְיַסְּרוּ, יושטיצ״א בלע״ז:
פסוק ו
שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ. שָׂרֵי צְבָאוֹת הָאֻמּוֹת שֶׁבַּשָּׁמַיִם:
נִמְלָחוּ. נִתְבַּלּוּ, כְּמוֹ (ירמיהו לח:יב) ״בְּלוֹיֵי הַסְּחָבוֹת וְהַמְּלָחִים״, בֶּגֶד הַנִּשְׁחָת. לָשׁוֹן אַחֵר: נִמְלָחוּ – נִתְבַּלְבְּלוּ, לְשׁוֹן מַלָּחֵי הַיָּם שֶׁמְּבַלְבְּלִין הַמַּיִם בַּמְּשׁוֹטוֹת מַנְהִיגֵי הַסְּפִינָה, וְכֵן ״מְמֻלָּח טָהוֹר קֹדֶשׁ״ (שמות ל:לה):
וְהָאָרֶץ. שִׁלְטוֹנֵי הָאָרֶץ:
וְיֹשְׁבֶיהָ. שְׁאָר הָעָם:
וִישׁוּעָתִי. לְעַמִּי לְעוֹלָם תִּהְיֶה. דָּבָר אַחֵר: שָׁמַיִם וָאָרֶץ מַמָּשׁ, וְכֵן פִּתְרוֹנוֹ: שְׂאוּ עֵינֵיכֶם וְהַבִּיטוּ אֶל הַשָּׁמַיִם וְאֶל הָאָרֶץ וּרְאוּ כַּמָּה הֵם חֲזָקִים וּבְרִיאִים, וְאַף עַל פִּי כֵן יִבְלוּ, וְצִדְקָתִי וִישׁוּעָתִי יִהְיוּ לְעוֹלָם. הֲרֵי שֶׁצִּדְקָתִי בְּרִיאָה וַחֲזָקָה יוֹתֵר מֵהֶם:
פסוק ח
עָשׁ וְסָס. מִינֵי תוֹלָעִים הֵם:
פסוק ט
עוּרִי עוּרִי. תְּפִלַּת הַנָּבִיא הִיא:
רַהַב. מִצְרַיִם, שֶׁכָּתוּב בָּהּ ״רַהַב הֵם שָׁבֶת״ (ישעיהו ל:ז):
מְחוֹלֶלֶת. לְשׁוֹן הֶרֶג חָלָל:
תַּנִּין. פַּרְעֹה:
פסוק יא
וּפְדוּיֵי ה׳ יְשׁוּבוּן. לְשׁוֹן תְּפִלָּה, וּמוּסָב עַל עוּרִי עוּרִי:
פסוק יב
מִי אַתְּ. בַּת צַדִּיקִים כְּמוֹתֵךְ, מְלֵאָה זְכֻיּוֹת, לָמָּה תִּירְאִי מֵאֱנוֹשׁ אֲשֶׁר סוֹפוֹ לָמוּת?
פסוק יג
וַתִּשְׁכַּח ה׳ עֹשֶׂךָ. וְלֹא נִשְׁעַנְתָּ עָלָיו:
הַמֵּצִיק. מוֹשְׁלֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם הַמְשַׁעְבְּדִים בָּכֶם:
כַּאֲשֶׁר כּוֹנֵן. נִזְדַּמֵּן:
וְאַיֵּה חֲמַת הַמֵּצִיק. מָחָר בָּא וְאֵינֶנּוּ:
פסוק יד
מִהַר צֹעֶה לְהִפָּתֵחַ. אֲפִלּוּ נְקָבִין קָשִׁין עָלָיו, וְצָרִיךְ הוּא לְהִפָּתֵחַ בְּהִלּוּךְ הַמֵּעַיִם כְּדֵי שֶׁלֹּא יָמוּת לַשַּׁחַת, וְכֵיוָן שֶׁמִּהַר לְהִפָּתֵחַ צָרִיךְ הוּא לִמְזוֹנוֹת רַבִּים, שֶׁאִם יֶחְסַר לַחְמוֹ אַף הוּא יָמוּת:
צֹעֶה. לְשׁוֹן דָּבָר הָעוֹמֵד לִהְיוֹת נִירוֹק, כְּמוֹ שֶׁאוֹמֵר בְּמוֹאָב שֶׁדִּמָּהוּ הַנָּבִיא לְיַיִן (ירמיהו מח:יא) ״הַשֹּׁקֵט אֶל שְׁמָרָיו וְלֹא הוּרַק מִכְּלִי אֶל כֶּלִי״, וְנֶאֱמַר שָׁם ״וְשָׁלַחְתִּי לוֹ צֹעִים וְצֵעֻהוּ וְכֵלָיו יָרִיקוּ״. דָּבָר אַחֵר: מִהַר צֹעֶה – אוֹתוֹ הָאוֹיֵב הַמֵּצִיק, שֶׁהוּא עַכְשָׁיו חֲגוּר מָתְנַיִם, חֲלוּץ כֹּחַ, יְמַהֵר לְהִפָּתֵחַ וְלִהְיוֹת חַלָּשׁ:
צֹעֶה. חוֹגֵר, כְּמוֹ (ישעיהו סג:א) ״צֹעֶה בְּרֹב כֹּחוֹ״:
וְלֹא יָמוּת. הַמָּסוּר בְּיָדוֹ לַשַּׁחַת, אֲבָל הַלָּשׁוֹן רִאשׁוֹן מִדְּרַשׁ אַגָּדָה הוּא בִּפְסִיקְתָּא רַבָּתִי (פסיקתא רבתי לג:):
פסוק טו
רֹגַע הַיָּם. לְשׁוֹן ״עוֹרִי רָגַע״ (איוב ז:ה), פרונצ״א בלע״ז:
פסוק טז
לִנְטֹעַ שָׁמַיִם. ״לְקַיָּמָא עַמָּא דַּאֲמִיר עֲלֵיהוֹן דְּיִסְגּוֹן כְּכוֹכְבֵי שְׁמַיָּא״ (תרגום יונתן):
וְלִיסֹד אָרֶץ. ״וּלְשַׁכְלָלָא כְּנִישְׁתָּא דַּאֲמִיר עֲלֵיהוֹן דְּיִסְגּוֹן כְּעַפְרָא דְּאַרְעָא״:
פסוק יז
קֻבַּעַת. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״פַּיְלֵי״, וְהוּא שֵׁם כּוֹס. וְלִי נִרְאֶה: קֻבַּעַת – אֵלּוּ הַשְּׁמָרִים הַקְּבוּעִים בְּתַחְתִּית הַכְּלִי, וּמָצִית יוֹרֶה עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ״שְׁמָרֶיהָ יִמְצוּ״ (תהלים עה:ט):
הַתַּרְעֵלָה. הוּא מַשְׁקֶה הַמְטַמְטֵם וּמַתִּישׁ כֹּחַ הָאָדָם כְּאָסוּר וְקָשׁוּר וּמְעֻטָּף, כְּמוֹ ״וְהַבְּרוֹשִׁים הָרְעָלוּ״ (נחום ב:ד), ״וְהַשֵּׁרוֹת וְהָרְעָלוֹת״ (ישעיהו ג:יט), שֶׁהוּא לְשׁוֹן ׳עִטּוּף׳, וּבְמַסֶּכֶת שַׁבָּת (שבת סה א) מָדִיּוֹת רְעוּלוֹת – מִין סַרְבָּל נָאֶה לְהִתְעַטֵּף בּוֹ:
תַּרְעֵלָה. אינטומישמנ״ט בלע״ז:
מָצִית. אגושטי״ר בלע״ז:
פסוק יט
שְׁתַּיִם הֵנָּה קֹרְאֹתַיִךְ. צָרוֹת כְּפוּלוֹת, שְׁתַּיִם שְׁתַּיִם:
מִי אֲנַחֲמֵךְ. מִי אָבִיא לָךְ לְנַחֲמֵךְ וְלוֹמַר: אַף אֻמָּה פְּלוֹנִית הִיא לָקְתָה דֻּגְמָתֵךְ?
פסוק כ
עֻלְּפוּ. לְשׁוֹן ׳עֲיֵפוּת׳, כְּמוֹ (עמוס ח:יג) ״תִּתְעַלַּפְנָה הַבְּתוּלוֹת בַּצָּמָא״, פשמי״ר בלע״ז:
כְּתוֹא מִכְמָר. הֶפְקֵר כְּתוֹא זֶה שֶׁנָּפַל לְמִכְמָר. תּוֹא כְּמוֹ ״וּתְאוֹ וָזָמֶר״ (דברים יד:ה):
פסוק כא
וּשְׁכֻרַת וְלֹא מִיָּיִן. שְׁכֻרַת מִדָּבָר אַחֵר שֶׁלֹּא מִיָּיִן:
פסוק כב
יָרִיב עַמּוֹ. אֲשֶׁר יָדִין דִּין עַמּוֹ:
פסוק כג
מוֹגַיִךְ. מְנִיעֵיךְ וּמְטַלְטְלֵיךְ, כְּמוֹ ״וְהִנֵּה הֶהָמוֹן נָמוֹג״ (שמואל א יד:טז). קרושלי״ר בלע״ז:
שְׁחִי וְנַעֲבֹרָה. עַל גַּבֵּךְ: