רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק מה · פסוק יט
לֹא בַסֵּתֶר דִּבַּרְתִּי. כְּשֶׁנָּתַתִּי אֶת הַתּוֹרָה, וְלֹא אָמַרְתִּי עַל תֹּהוּ עַל חִנָּם: לְזֶרַע יַעֲקֹב בַּקְּשׁוּנִי, כִּי אִם לְקַבֵּל שָׂכָר גָּדוֹל:
אֲנִי ה׳ דֹּבֵר צֶדֶק. מֵאַחַר שֶׁפָּתַחְתִּי לָהֶם בִּדְבַר צִדְקִי לְהוֹדִיעָם מַתַּן שְׂכָרָן, אַחַר כֵּן הִגַּדְתִּי לָהֶם מֵישָׁרִים חֻקַּי וְתוֹרָתִי, שֶׁקּוֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה נֶאֱמַר לָהֶם (שמות יט:ה) ״וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ וְגוֹ׳ וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה וּמַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹ׳״: