רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק מה
פסוק א
לִמְשִׁיחוֹ. כָּל שֵׁם גְּדֻלָּה קְרוּיָה ׳מְשִׁיחָה׳, כְּמוֹ ״לְךָ נְתַתִּיהָ לְמָשְׁחָה״ (במדבר יח:ח). וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ: לְמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ אוֹמֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹבֵל אֲנִי לְךָ עַל כּוֹרֶשׁ, כִּדְאִיתָא בְּמַסֶּכֶת מְגִילָּה (מגילה יב.):
לְרַד לְפָנָיו גּוֹיִם. לְהַרְקִיעַ וּלְרַדֵּד לְפָנָיו גּוֹיִם, לְרַד – לִשְׁטוֹחַ:
וּמָתְנֵי מְלָכִים אֲפַתֵּחַ. לְשׁוֹן חַלָּשׁוּת הוּא זֶה וְשֶׁבֶר כֹּחַ, כִּי חֲגוֹרַת מָתְנַיִם הוּא זֵרוּז כֹּחַ, כְּמוֹ ״אֱזָר נָא כְגֶבֶר חֲלָצֶיךָ״ (איוב מ:ז), ״וְאַתָּה תֵאָזֹר מָתְנֶיךָ״ (ירמיהו א:יז). ״וּמְזִיחַ אֲפִיקִים רִפָּה״ (איוב יב:כא) לְשׁוֹן שִׁבְרוֹן כֹּחַ:
לִפְתֹּחַ לְפָנָיו דַּלְתֵי שַׁעֲרֵי בָּבֶל; שְׁעָרִים הוּא חֲלַל פֶּתַח הַשַּׁעַר, דְּלָתַיִם הֵם הַפּוֹתְחִים וְנוֹעֲלִין בָּהֶן אֶת הַשַּׁעַר:
פסוק ב
וַהֲדוּרִים אֲיַשֵּׁר. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״וְשׁוּרַיָּא אֶכְבּוֹשׁ״, כְּמוֹ ״הֲדַר הֲדַרְנָא״ (שבת עז:), עַל שֵׁם שֶׁסּוֹבֶבֶת הַחוֹמָה אֶת הָעִיר. וְיֵשׁ לְפָרֵשׁ הֲדוּרִים: אוֹרְחוֹת מְקֻלְקָלוֹת אֲיַשֵּׁר לְפָנָיו:
פסוק ג
הַקּוֹרֵא בְשִׁמְךָ. עֲדַיִן לֹא נוֹלַדְתָּ, וַאֲנִי קוֹרֵא לְךָ שֵׁם כּוֹרֶשׁ:
פסוק ד
לְמַעַן עַבְדִּי יַעֲקֹב. שֶׁתּוֹצִיאֵהוּ מִגָּלוּת בָּבֶל:
וְלֹא יְדַעְתָּנִי. לֹא עָשִׂיתָ רְצוֹנִי, כִּי אֲנִי אָמַרְתִּי ״הוּא יִבְנֶה עִירִי״ (ישעיהו מה:יג), וְהוּא כְּשֶׁעָמַד אָמַר ״מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ״ (עזרא א:ג), רְשׁוּת נָתַן לָהֶם לֵילֵךְ, וְכָל הַטֹּרַח פָּרַק מֵעַל צַוָּארוֹ:
פסוק ז
יוֹצֵר אוֹר. לַצַּדִּיקִים:
וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ. לְבָבֶל, וְכֵן עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע:
פסוק ח
הַרְעִיפוּ שָׁמַיִם וְגוֹ׳. ״צֶדֶק״ הָאָמוּר בַּמִּקְרָא מוּסָב עַל הַנֶּזֶל וְעַל הָרְעִיפָה. הַרְעִיפוּ שָׁמַיִם צֶדֶק וּשְׁחָקִים יִזְּלוּ צֶדֶק, כְּלוֹמַר: מֵאִתִּי יָבֹא הַצֶּדֶק לְהֵיטִיב לָהֶם מִן הַשָּׁמַיִם:
בְּרָאתִיו. בָּרָאתִי אֶת הַדָּבָר הַזֶּה:
פסוק ט
הוֹי רָב אֶת יֹצְרוֹ. נִתְנַבֵּא יְשַׁעְיָה עַל חֲבַקּוּק, שֶׁעָתִיד לַעֲמוֹד וְלִקְרוֹא תִּגָּר עַל אֹרֶךְ הַצְלָחָתוֹ שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר: ״עַד אָנָה ה׳ שִׁוַּעְתִּי וְגוֹ׳״ (חבקוק א:ב), ״וְתַעֲשֶׂה אָדָם כִּדְגֵי הַיָּם״ (חבקוק א:יד). וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לִישַׁעְיָה: לָמָּה זֶה בָּא לָרִיב אִתִּי, סָבוּר הוּא שֶׁאֵינִי שָׂם עַל לֵב לְהוֹשִׁיעַ אֶת עַמִּי לְעֵת מְלֹאת אֲשֶׁר ״תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתוֹתֶיהָ״ (ויקרא כו:לד)?
אֵין יָדַיִם לוֹ. אֵין מָקוֹם לוֹ:
פסוק י
הוֹי אֹמֵר לְאָב מַה תּוֹלִיד. כָּסָבוּר הוּא לִהְיוֹת מְרַחֵם עַל הַבֵּן יוֹתֵר מֵאָבִיו. דָּבָר אַחֵר: הוֹי בֵּן הָאוֹמֵר לְאָב ״לָמָּה הוֹלַדְתָּ?״ דּוֹמֶה הוּא לָזֶה שֶׁהוּא רָב אֶת יֹצְרוֹ:
פסוק יא
הָאֹתִיּוֹת שְׁאָלוּנִי וגו׳. ה״א נְקוּדָה קָמַץ, לָמַדְתָּ שֶׁאֵינָהּ תְּמִיהָה. וְכֵן פֵּירוּשׁוֹ: אִם בָּאתֶם לִשְׁאוֹל לִי, אַתֶּם הַנְּבִיאִים, שְׁאָלוּנִי עַל אוֹתוֹת שָׁמַיִם וּמוֹפְתִים אֲשֶׁר אַתֶּם רוֹאִים נוֹלָדִים בָּאָרֶץ, עֲלֵיהֶם הֱיוּ שׁוֹאֲלִים אוֹתִי מַה הֵם, אֲבָל עַל בָּנַי וְעַל פֹּעַל יָדַי יְשָׁרִים, שֶׁבִּשְׁבִילָם יָצַרְתִּי אֶת הַכֹּל, אַתֶּם בָּאִים לְצַוּוֹתִי וְלִקְרֹא לְפָנַי תִּגָּר?
תְּצַוֻּנִי. תָּמוֹהַּ הוּא, וְכִי עֲלֵיכֶם לְצַוּוֹת עַל בָּנַי? אֲנִי כְּבָר בָּרָאתִי לָהֶם הַיְּשׁוּעָה בְּמַחֲשָׁבָה שֶׁעָלְתָה לְפָנַי. כֵּיצַד? ״אָנֹכִי הַעִירוֹתִיהוּ בְצֶדֶק״ (ישעיהו מה:יג) עַל כּוֹרֶשׁ הוּא אוֹמֵר:
פסוק יב
אָנֹכִי עָשִׂיתִי אֶרֶץ, וּנְתַתִּיהָ לַאֲשֶׁר יָשָׁר בְּעֵינַי:
פסוק יד
יְגִיעַ מִצְרַיִם וְגוֹ׳. הֲרֵי הוֹדַעְתִּי אֶתְכֶם בַּמֶּה אוֹשִׁיעַ אֶת בָּנַי מִיַּד בָּבֶל, כִּי כּוֹרֶשׁ לְכָךְ הֶעִירוֹתִהוּ בְּצִדְקִי. וְעוֹד אֲנִי מוֹדִיעֲכֶם תְּשׁוּעַת סַנְחֵרִיב בִּימֵי חִזְקִיָּהוּ, כַּאֲשֶׁר יָשׁוּב (ישעיהו לו:לו) מֵעַל תִּרְהָקָה מֶלֶךְ כּוּשׁ יָבֹא לִירוּשָׁלַיִם, וְחֶמְדַּת כָּל אוֹצְרוֹת כּוּשׁ וּמִצְרַיִם שֶׁיֵּלְכוּ לַעֲזוֹר אֶת כּוּשׁ בְּיָדוֹ, וְיָבֹא עִם אוֹתוֹ הַשָּׁלָל וְיִפּוֹל בִּירוּשָׁלַיִם, וְחִזְקִיָּהוּ וְעַמּוֹ יָבֹזּוּ אֶת הַכֹּל. כֵּן מְפוֹרָשׁ בְּסֵדֶר עוֹלָם (סדר עולם רבה כג) שֶׁעַל סַנְחֵרִיב נֶאֱמַר:
אַנְשֵׁי מִדָּה. גּוֹבְהֵי קוֹמָה:
עָלַיִךְ. יְרוּשָׁלַיִם:
בַּזִּקִּים יַעֲבֹרוּ. שֶׁהֱבִיאָם שָׁם סַנְחֵרִיב שְׁלוּלִים בְּקוֹלָרִים, וּלְאַחַר מַפַּלְתּוֹ עָמַד חִזְקִיָּהוּ וּפָטַר אֶת כָּל הַשְּׁבוּיִים, וְנִתְגַּיְּרוּ וְהִכִּירוּ מַלְכוּת שָׁמַיִם:
אַךְ בָּךְ אֵל. יְהוּ מוֹדִים שֶׁאֵין אֱלוֹהַּ אֶלָּא ה׳ לְבַדּוֹ:
פסוק טו
אָכֵן אַתָּה אֵל מִסְתַּתֵּר וְכֵן יֹאמְרוּ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אָכֵן הֲבִינוֹתָנוּ, כִּי לִגְבּוֹת חוֹבוֹתֵיהֶן שֶׁל עַמְּךָ אַתָּה מִסְתַּתֵּר מִלְּהַרְאוֹת נִצְחוֹנְךָ, כִּבְיָכוֹל אֵין בְּךָ יְכֹלֶת, וּבְהִתְעוֹרֵר רַחֲמֶיךָ אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעַ. כָּךְ מְפוֹרָשׁ בַּמְּכִילְתָּא (מכילתא בשלח ויהי א):
פסוק טז
חָרָשֵׁי צִירִים. אֻמָּנֵי צִיּוּרִים שֶׁל פְּסִילִים שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה וּמַזָּלוֹת:
פסוק יח
לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ. כִּי לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ:
פסוק יט
לֹא בַסֵּתֶר דִּבַּרְתִּי. כְּשֶׁנָּתַתִּי אֶת הַתּוֹרָה, וְלֹא אָמַרְתִּי עַל תֹּהוּ עַל חִנָּם: לְזֶרַע יַעֲקֹב בַּקְּשׁוּנִי, כִּי אִם לְקַבֵּל שָׂכָר גָּדוֹל:
אֲנִי ה׳ דֹּבֵר צֶדֶק. מֵאַחַר שֶׁפָּתַחְתִּי לָהֶם בִּדְבַר צִדְקִי לְהוֹדִיעָם מַתַּן שְׂכָרָן, אַחַר כֵּן הִגַּדְתִּי לָהֶם מֵישָׁרִים חֻקַּי וְתוֹרָתִי, שֶׁקּוֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה נֶאֱמַר לָהֶם (שמות יט:ה) ״וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ וְגוֹ׳ וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה וּמַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹ׳״:
פסוק כ
הִתְנַגְּשׁוּ. לְשׁוֹן ׳הַגָּשָׁה׳, וְהַנוּ״ן טְפֵלָה בּוֹ כַּאֲשֶׁר יֹאמַר ׳הִתְנַגְּפוּ׳:
פְּלִיטֵי הַגּוֹיִם. אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ מֵחַרְבּוֹ שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר:
לֹא יָדְעוּ הַנֹּשְׂאִים אֶת עֵץ פִּסְלָם. לְהָבִין דַּעַת:
פסוק כא
הִשְׁמִיעַ זֹאת מִקֶּדֶם. מִי בִּפְסִילֵיכֶם אֲשֶׁר הִשְׁמִיעַ מִקֶּדֶם לְהָבִיא אֱלֹהֵיכֶם תְּשׁוּעָה, אִישׁ אִישׁ לְעוֹבְדָיו?
הֲלֹא אֲנִי ה׳ וְאֵין עוֹד. שֶׁאֲנִי מוֹדִיעַ מַה אֲנִי עָתִיד לַעֲשׂוֹת לְעַמִּי, וַאֲקַיֵּם דְּבָרִי:
פסוק כב
פְּנוּ אֵלַי. וְהַנִּיחוּ פְּסִילֵיכֶם, כָּל אַפְסֵי אָרֶץ, וּבְכָךְ תִּוָּשְׁעוּ:
פסוק כג
בִּי נִשְׁבַּעְתִּי. וְיָצָא מִפִּי צְדָקָה לְקַבֵּל כָּל הַשָּׁבִים אֵלַי, דָּבָר דִּבַּרְתִּי וְלֹא יָשׁוּב. וּמַהוּ הַצְּדָקָה אֲשֶׁר יָצְאָת מִפִּי? כִּי לִי תִּכְרַע כָּל בֶּרֶךְ, וַאֲנִי אֲקַבְּלֵם, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר ״כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים וְגוֹ׳״ (צפניה ג:ט):
פסוק כד
אַךְ בַּה׳ לִי אָמַר. הַמִּקְרָא זֶה מְסֹרָס, וְכֵן פִּתְרוֹנוֹ: אַךְ לִי בַּה׳ אָמַר צְדָקוֹת וָעֹז. אַף עַל פִּי שֶׁכָּל הַגּוֹיִם יִשְׁתַּחֲווּ לְפָנָיו, אַךְ לִי לְבַדִּי, כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, בַּה׳ הֻבְטַח לִי צְדָקוֹת וָעֹז, וְלֹא יָבוֹאוּ מַכְחִישֵׁי תּוֹרָה לְחַלֵּל כְּבוֹדִי:
עָדָיו יָבוֹא וְיֵבֹשׁוּ וגו׳. כָּל הַנֶּחֱרִים בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָבוֹאוּ עָדָיו לְהִתְחָרֵט עַל מַה שֶּׁעָשׂוּ בְּחַיֵּיהֶם וְיֵבֹשׁוּ:
הַנֶּחֱרִים. הַמִּתְגָּרִים:
פסוק כה
בַּה׳ יִצְדְּקוּ וְיִתְהַלְלוּ. בְּהַבְטָחַת מִשְׁעַן אַהֲבָתוֹ יִמְצְאוּ צְדָקָה וְיִתְפָּאֲרוּ בְּמָעוֹז:
וְיִתְהַלְלוּ. פורוונטי״ר בלע״ז: