רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק מה · פסוק יא
הָאֹתִיּוֹת שְׁאָלוּנִי וגו׳. ה״א נְקוּדָה קָמַץ, לָמַדְתָּ שֶׁאֵינָהּ תְּמִיהָה. וְכֵן פֵּירוּשׁוֹ: אִם בָּאתֶם לִשְׁאוֹל לִי, אַתֶּם הַנְּבִיאִים, שְׁאָלוּנִי עַל אוֹתוֹת שָׁמַיִם וּמוֹפְתִים אֲשֶׁר אַתֶּם רוֹאִים נוֹלָדִים בָּאָרֶץ, עֲלֵיהֶם הֱיוּ שׁוֹאֲלִים אוֹתִי מַה הֵם, אֲבָל עַל בָּנַי וְעַל פֹּעַל יָדַי יְשָׁרִים, שֶׁבִּשְׁבִילָם יָצַרְתִּי אֶת הַכֹּל, אַתֶּם בָּאִים לְצַוּוֹתִי וְלִקְרֹא לְפָנַי תִּגָּר?
תְּצַוֻּנִי. תָּמוֹהַּ הוּא, וְכִי עֲלֵיכֶם לְצַוּוֹת עַל בָּנַי? אֲנִי כְּבָר בָּרָאתִי לָהֶם הַיְּשׁוּעָה בְּמַחֲשָׁבָה שֶׁעָלְתָה לְפָנַי. כֵּיצַד? ״אָנֹכִי הַעִירוֹתִיהוּ בְצֶדֶק״ (ישעיהו מה:יג) עַל כּוֹרֶשׁ הוּא אוֹמֵר: