רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק מה · פסוק א
לִמְשִׁיחוֹ. כָּל שֵׁם גְּדֻלָּה קְרוּיָה ׳מְשִׁיחָה׳, כְּמוֹ ״לְךָ נְתַתִּיהָ לְמָשְׁחָה״ (במדבר יח:ח). וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ: לְמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ אוֹמֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹבֵל אֲנִי לְךָ עַל כּוֹרֶשׁ, כִּדְאִיתָא בְּמַסֶּכֶת מְגִילָּה (מגילה יב.):
לְרַד לְפָנָיו גּוֹיִם. לְהַרְקִיעַ וּלְרַדֵּד לְפָנָיו גּוֹיִם, לְרַד – לִשְׁטוֹחַ:
וּמָתְנֵי מְלָכִים אֲפַתֵּחַ. לְשׁוֹן חַלָּשׁוּת הוּא זֶה וְשֶׁבֶר כֹּחַ, כִּי חֲגוֹרַת מָתְנַיִם הוּא זֵרוּז כֹּחַ, כְּמוֹ ״אֱזָר נָא כְגֶבֶר חֲלָצֶיךָ״ (איוב מ:ז), ״וְאַתָּה תֵאָזֹר מָתְנֶיךָ״ (ירמיהו א:יז). ״וּמְזִיחַ אֲפִיקִים רִפָּה״ (איוב יב:כא) לְשׁוֹן שִׁבְרוֹן כֹּחַ:
לִפְתֹּחַ לְפָנָיו דַּלְתֵי שַׁעֲרֵי בָּבֶל; שְׁעָרִים הוּא חֲלַל פֶּתַח הַשַּׁעַר, דְּלָתַיִם הֵם הַפּוֹתְחִים וְנוֹעֲלִין בָּהֶן אֶת הַשַּׁעַר: