רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק מד · פסוק כה
מֵפֵר אֹתוֹת בַּדִּים. לְפִי שֶׁאֲנִי נָטִיתִי שָׁמַיִם, לְפִיכָךְ אֲנִי יָכוֹל לְהָפֵר אוֹתָם:
בַּדִּים. הֵם הַחוֹזִים בַּכּוֹכָבִים עַל יְדֵי אֹתוֹת הַשָּׁמַיִם, וְעַל שֵׁם שֶׁפְּעָמִים הַרְבֵּה שֶׁהֵם מְכַזְּבִים קוֹרִין אוֹתָם ׳בַּדִּים׳, שֶׁאֲנִי מַחֲלִיף הַשָּׂרִים שֶׁלְּמַעְלָה וְטוֹעִין אֵלּוּ הַנִּשְׁאָלִין בָּהֶם. וּלְפִי שֶׁאִצְטַגְנִינֵי בָּבֶל הָיוּ חוֹזִים בַּכּוֹכָבִים, כְּמוֹ שֶׁהוּא אוֹמֵר (ישעיהו מז:יג) ״יַעַמְדוּ נָא וְיוֹשִׁיעוּךְ הוֹבְרֵי שָׁמַיִם״, לְכָךְ הוּא אוֹמֵר שֶׁיָּפֵר אוֹתוֹת בַּדֵּיהֶם, כִּי אֲנִי הוּא שֶׁהֵפַרְתִּי אוֹתוֹת בַּדֵּי מִצְרַיִם: