רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק מד · פסוק כ
רֹעֶה אֵפֶר לֵב הוּתַל הִטָּהוּ. לִבּוֹ אֲשֶׁר הוּתַל, הִטָּהוּ לַעֲשׂוֹת לוֹ רוֹעֶה שֶׁל אֵפֶר הַדְּמוּת, שֶׁנִּשְׂרַף חֶצְיוֹ וְנַעֲשָׂה אֵפֶר. הַשּׁוֹטֶה הַזֶּה הָיָה אוֹמֵר שֶׁהוּא לוֹ לְרוֹעֶה וּלְמְפַרְנֵס. דָּבָר אַחֵר: רוֹעֶה אֵפֶר לְשׁוֹן ׳רֵיעוּת׳, עוֹבֵד עֲבוֹדַת אֲחֵרִים וּמְחַבֵּר אֵלָיו עֲבוֹדַת אֲחֵרִים שֶׁהִיא אֵפֶר:
וְלֹא יַצִּיל. הַנִּתְעֶה אֶת נַפְשׁוֹ לֵאמֹר הֲלוֹא שֶׁקֶר בִּימִינִי, וְיִפָּרֵד מֵעָלָיו: