רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק מא · פסוק כז
רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנֵּה הִנָּם. מֶלֶךְ רִאשׁוֹן שֶׁיִּתֵּן לֵב לְצִיּוֹן, הִנֵּה זֶה הוּא שֶׁאָמַרְתִּי, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא תִּגָּמֵר הַגְּאֻלָּה עַל יָדוֹ, הוּא יִהְיֶה הַמַּתְחִיל: ״מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ״ (עזרא א:ג):
הִנָּם. זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל יִהְיוּ נְכוֹנִים עַל פִּי דְּבָרוֹ לַעֲלוֹת מִן הַגּוֹלָה וּלְהַתְחִיל:
וְלִירוּשָׁלִַם מְבַשֵּׂר אֶתֵּן. בְּאוֹתָן הַיָּמִים חַגַּי זְכַרְיָה, אֲשֶׁר יְזָרְזוּם לִבְנוֹת בִּימֵי דָּרְיָוֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְפָרַס: