רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק מא
פסוק א
הַחֲרִישׁוּ אֵלַי. כְּדֵי לִשְׁמוֹעַ דָּבָר:
אִיִּים. אֻמּוֹת שֶׁל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת:
יַחֲלִיפוּ כֹחַ. יִתְקַשְּׁטוּ וְיִתְחַזְּקוּ בְּכָל גְּבוּרָתָם, אוּלַי יַעַמְדוּ בַּדִּין בְּכֹחַ:
יִגְּשׁוּ. הֲלוֹם, וְאָז מִשֶּׁיִּגְּשׁוּ יְדַבֵּרוּ:
לַמִּשְׁפָּט נִקְרָבָה. לְהוֹכִיחָם עַל פְּנֵיהֶם:
פסוק ב
מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח אוֹתוֹ, שֶׁצֶּדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ; מִי הֵעִיר אֶת אַבְרָהָם לַהֲבִיאוֹ מֵאֲרָם, שֶׁהִיא בַּמִּזְרָח, וְצֶדֶק שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה, הִיא הָיְתָה לִקְרַאת רַגְלָיו בְּכָל אֲשֶׁר הָלַךְ:
יִתֵּן לְפָנָיו גּוֹיִם. מִי שֶׁהֵעִירוֹ מִמְּקוֹמוֹ לְהַסִּיעַ, הוּא נָתַן לְפָנָיו אַרְבָּעָה מְלָכִים וַחֲיָלוֹתֵיהֶם:
יַרְדְּ. יִרְדֶּה:
יִתֵּן כֶּעָפָר חַרְבּוֹ. ״רְמָא כְּעַפְרָא קְטִילִין קֳדָם חַרְבֵּיהּ״ (תרגום יונתן), נָתַן אֶת חַרְבּוֹ וְעוֹשֶׂה חֲלָלִים רַבִּים כֶּעָפָר, וְאֶת קַשְׁתּוֹ נָתַן מַרְבֶּה הֲרוּגִים וְנוֹפְלִים כְּקַשׁ נִדָּף (בראשית רבה מג ג):
פסוק ג
יִרְדְּפֵם יַעֲבוֹר שָׁלוֹם. הָלַךְ עַל מַעֲבְרוֹתָיו בְּשָׁלוֹם, לֹא נִכְשַׁל בְּרָדְפוֹ אוֹתָם:
אֹרַח בְּרַגְלָיו לֹא יָבֹא. דֶּרֶךְ אֲשֶׁר לֹא בָּא קֹדֶם לָכֵן בְּרַגְלָיו, לֹא יָבֹא – לֹא הָיָה רָגִיל לָבֹא:
פסוק ד
מִי פָעַל וְעָשָׂה. לוֹ אֶת זֹאת? מִי שֶׁהוּא קוֹרֵא הַדֹּרוֹת מֵרֹאשׁ לְאָדָם הָרִאשׁוֹן, הוּא עָשָׂה לְאַבְרָהָם גַּם אֶת זֹאת:
אֲנִי ה׳ רִאשׁוֹן. לְהַפְלִיא פֶּלֶא וְלַעֲזוֹר:
וְאֶת אַחֲרֹנִים אֲנִי הוּא. אַף עִמָּכֶם, בָּנִים אַחֲרוֹנִים, אֶהְיֶה וַאֲעָזוֹר אֶתְכֶם:
פסוק ה
רָאוּ אִיִּים. עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הַגְּבוּרוֹת שֶׁאֶעֱשֶׂה וְיִירָאוּ:
קָרְבוּ וַיֶּאֱתָיוּן. זֶה אֵצֶל זֶה נֶאֱסָפִים לְהִלָּחֵם, כְּשֶׁיִּרְאוּ הַגְּאֻלָּה:
פסוק ו
אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְגוֹ׳ יֹאמַר חֲזָק לַמִּלְחָמָה, אוּלַי יַעַמְדוּ לָהֶם אֱלֹהֵיהֶם:
פסוק ז
וַיְחַזֵּק חָרָשׁ. נוֹסֵךְ הַפֶּסֶל:
אֶת צֹרֵף. הַמְּרַקְּעוֹ בְּזָהָב:
מַחֲלִיק פַּטִּישׁ. בָּאַחֲרוֹנָה, כְּשֶׁהוּא מַכֶּה בְּנַחַת לְהַחֲלִיק אֶת הַמְּלָאכָה:
אֶת הוֹלֶם פָּעַם. הוּא הַמַּתְחִיל בָּהּ כְּשֶׁהִיא עֲשֶׁת, וּמַכֶּה בְּכָל כֹּחוֹ:
אֹמֵר לַדֶּבֶק טוֹב הוּא. עַל אוֹתָן שֶׁהָיוּ מְחַזְּרִין אַחַר קַרְקַע טוֹבָה לְדַבֵּק בָּהּ עֲשָׁשִׁיּוֹת בַּרְזֶל:
דֶּבֶק. שולדור״א בלע״ז:
וַיְחַזְּקֵהוּ. לַצֶּלֶם:
בְּמַסְמְרִים לֹא יִמּוֹט. כֻּלָּם יְחַזְּקוּ זֶה אֶת זֶה:
פסוק ח
וְאַתָּה יִשְׂרָאֵל עַבְדִּי, וְעָלַי יֵשׁ לַעֲזוֹר לְךָ. סוֹף הַמִּקְרָא אַל תִּירָא כִּי אִתְּךָ אֲנִי. כָּךְ נִרְאֶה לִי חִבּוּר הָעִנְיָן לְפִי פְּשׁוּטוֹ. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה מד ז) דּוֹרֵשׁ כָּל הָעִנְיָן בְּמַלְכִּי צֶדֶק וְאַבְרָהָם:
רָאוּ אִיִּים. אוֹתָהּ מִלְחָמָה וְיִירָאוּ. שֵׁם נִתְיָרֵא מֵאַבְרָהָם, פֶּן יֹאמַר לוֹ: הֶעֱמַדְתָּ רְשָׁעִים אֵלּוּ בָּעוֹלָם, וְאַבְרָהָם נִתְיָרֵא מִשֵּׁם, לְפִי שֶׁהָרַג אֶת בְּנֵי עֵילָם שֶׁהֵם מִשֵּׁם:
אִיִּים. כְּשֵׁם שֶׁאִיֵּי הַיָּם מְסֻיָּמִין בָּעוֹלָם, כָּךְ אַבְרָהָם וְשֵׁם הָיוּ מְסֻיָּמִין בָּעוֹלָם:
אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ יַעֲזֹרוּ. זֶה עוֹזֵר אֶת זֶה בִּבְרָכוֹת ״בָּרוּךְ אַבְרָם״ (בראשית יד:יט), וְזֶה עוֹזֵר אֶת זֶה בְּמַתָּנוֹת ״וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל״ (בראשית יד:כ):
וַיְחַזֵּק חָרָשׁ. זֶה שֵׁם, שֶׁהָיָה נַפָּח לַעֲשׂוֹת מַסְמְרוֹת וּבְרִיחִים לַתֵּבָה:
אֶת צוֹרֵף. זֶה אַבְרָהָם, שֶׁהוּא צוֹרֵף אֶת הַבְּרִיּוֹת לְקָרְבָן אֶל הַשְּׁכִינָה:
אֶת הוֹלֵם פַּעַם. זֶה אַבְרָהָם, שֶׁהָלַם כָּל הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה פַּעַם אַחַת:
אוֹמֵר לַדֶּבֶק טוֹב הוּא. טוֹב לִדָּבֵק בֵּאלוֹהַּ שֶׁל זֶה:
וַיְחַזְּקֵהוּ. שֵׁם לְאַבְרָהָם לִהְיוֹת דָּבֵק בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְלֹא יִמּוֹט:
וְאַתָּה יִשְׂרָאֵל עַבְדִּי אַבְרָהָם, שֶׁלֹּא הָיָה מִזֶּרַע צַדִּיקִים, עָשִׂיתִי לוֹ כָּל זֹאת, וְאַתָּה יִשְׂרָאֵל עַבְדִּי, הַקָּנוּי לִי מִשְּׁנֵי אָבוֹת:
זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִי. שֶׁלֹּא הִכִּירָנִי מִתּוֹךְ תּוֹכָחָה וְלִמּוּד אֲבוֹתָיו, אֶלָּא מִתּוֹךְ אַהֲבָה:
פסוק ט
אֲשֶׁר הֶחֱזַקְתִּיךָ. לְקַחְתִּיךָ לְחֶלְקִי, כְּמוֹ (שמות ד:ד) ״וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיַּחֲזֶק בּוֹ״:
מִקְצוֹת הָאָרֶץ. מִשְּׁאָר הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת:
וּמֵאֲצִילֶיהָ. מִן הַגְּדוֹלִים שֶׁבָּהֶן:
קְרָאתִיךָ. בְּשֵׁם לְחֶלְקִי, ״בְּנִי בְכוֹרִי יִשְׂרָאֵל״ (שמות ד:כב):
וְלֹא מְאַסְתִּיךָ. כָּזֶה שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (מלאכי א:ג) ״שָׂנֵאתִי״:
פסוק י
אַל תִּשְׁתָּע. אַל יִמַּס לִבְּךָ לִהְיוֹת כְּשַׁעֲוָה זוֹ (בראשית רבה סה יט). וְזֶה הַכְּלָל: כָּל תֵּיבָה שֶׁתְּחִלַּת יְסוֹדָהּ שִׁי״ן, כְּשֶׁבָּא לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן מִתְפַּעֵל, הִתְפַּעֵל אוֹ יִתְפַּעֵל, הַתָּי״ו חוֹלֶקֶת וְנִכְנֶסֶת בֵּין שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת שָׁרְשֵׁי הַתֵּיבָה, כְּמוֹ ״וַיִּשְׁתּוֹמֵם״ (ישעיהו נט:טז), ״וְיִשְׁתַּמֵּר חֻקּוֹת עָמְרִי״ (מיכה ו:טז), ״תִּשְׁתַּכָּרִין״ (שמואל א א:יד), ״תִּשְׁתַּפֵּךְ נַפְשִׁי״ (איוב ל:טז):
פסוק יד
תּוֹלַעַת יַעֲקֹב. מִשְׁפַּחַת יַעֲקֹב הַחֲלָשָׁה כְּתוֹלַעַת, שֶׁאֵין לָהּ גְּבוּרָה אֶלָּא בְּפִיהָ (תנחומא בשלח ט). תּוֹלַעַת – וירמונ״א בְּלַעַ״ז:
מְתֵי יִשְׂרָאֵל. מִסְפַּר יִשְׂרָאֵל:
פסוק טו
לְמוֹרַג חָרוּץ. כְּלִי הוּא שֶׁל עֵץ וְכָבֵד, וְעָשׂוּי חֲרִיצִים חֲרִיצִים כְּעֵין כְּלִי נַפָּחִים שֶׁל בַּרְזֶל, שֶׁקּוֹרִין לימ״א בלע״ז, וְגוֹרְרִין עַל הַקַּשִּׁין שֶׁל שִׁבֳּלִין וּמְחַתְּכָן עַד שֶׁנַּעֲשׂוּ תֶּבֶן דַּק:
חָדָשׁ. כְּשֶׁהוּא חָדָשׁ, עַד שֶׁלֹּא הֻחְלְקוּ פִּיּוֹת חֲרִיצָיו, הוּא חוֹתֵךְ הַרְבֵּה, אֲבָל מִשֶּׁנִּתְיַשַּׁן, הֻחְלְקוּ פִּיּוֹת חֲרִיצָיו:
בַּעַל פִּיפִיּוֹת. הֵם חִדּוּדֵי הַחֲרִיצִין:
תָּדוּשׁ הָרִים. מְלָכִים וְשָׂרִים:
פסוק טז
תִּזְרֵם. תִּזְרֶה אוֹתָם כְּבַמִּזְרֶה לָרוּחַ:
וְרוּחַ תִּשָּׂאֵם. מֵאֲלֵיהֶם לְגֵיהִנֹּם:
פסוק יז
מְבַקְשִׁים מַיִם. נִתְנַבֵּא הַנָּבִיא עַל אַחֲרִית הַיָּמִים (עמוס ח:יא-יב): ״לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם לִשְׁמוֹעַ אֶת דְּבַר ה׳, יְשׁוֹטְטוּ לְבַקֵּשׁ אֶת דְּבַר ה׳ וְלֹא יִמְצָאוּ״, וּכְשֶׁיָּשׁוּב אַפּוֹ יָכִין לָהֶם לֶחֶם וּמַיִם, וְיַשְׁכֹּן שְׁכִינָתוֹ וְרוּחַ בְּפִי נְבִיאֵיהֶם:
נָשָׁתָּה. לְשׁוֹן ״וְנִשְּׁתּוּ מַיִם מִהַיָּם״ (ישעיהו יט:ה), לְשׁוֹן ״הַשֵּׁאת וְהַשֶּׁבֶר״ (איכה ג:מז), וְכֻלָּן לְשׁוֹן חֻרְבָּה וְיֹבֶשׁ. וּלְכָךְ הַתָּי״ו מֻדְגֶּשֶׁת, שֶׁהֲרֵי בָּאָה בִּמְקוֹם שְׁתַּיִם, שֶׁאֵין שֵׁאת בְּלֹא תָּי״ו, וְהָיָה לוֹ לוֹמַר לִנְקֵבָה ׳נָשְׁתְתָה׳, שֶׁהֲרֵי לְזָכָר יָחִיד יֹאמַר ׳נִשְׁתָה׳ וְלִרְבִּים ׳וְנִשְׁתּוּ׳:
פסוק יח
נְהָרוֹת. לֵב מֵבִין לַתּוֹרָה וְלַנְּבוּאָה:
מִדְבָּר. מָקוֹם שֶׁלֹּא הָיְתָה חָכְמַת הַתּוֹרָה:
פסוק יט
אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז שִׁטָּה. כָּל מִינֵי יִשּׁוּב, אַף בָּם אֶתֵּן כָּל מִינֵי חָכְמָה וְטוֹבָה וְשָׁלוֹם:
תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר. שְׁמוֹת אִילָנֵי סְרָק הָעֲשׂוּיִין לְבִנְיָן:
פסוק כא
קָרְבוּ רִיבְכֶם. כָּל הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, בּוֹאוּ וְרִיבוּ וְהִתְוַכְּחוּ עִם בָּנַי:
עֲצֻמוֹתֵיכֶם. טְעָנוֹת בְּרִיאוֹת וַחֲזָקוֹת שֶׁלָּכֶם, וְלָשׁוֹן ׳רִיב׳ הוּא זֶה בִּלְשׁוֹן מִשְׁנָה: ״שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ מִתְעַצְּמִין בַּדִּין״ בְּמַסֶּכֶת סַנְהֶדְרִין (סנהדרין לא ב):
פסוק כב
יַגִּישׁוּ. הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת אֶת נְבִיאֵיהֶם וְקוֹסְמֵיהֶם:
וְיַגִּידוּ לָנוּ אֵת אֲשֶׁר תִּקְרֶינָה. לֶעָתִיד:
הָרִאשֹׁנוֹת. שֶׁהָיוּ קֹדֶם בְּרִיאַת עוֹלָם, וְעַל מָה נִבְרָא, מָה הֵנָּה. (ספרים אחרים: מְאֹרָעוֹת שֶׁהִתְחִילוּ כְּבָר, מָה יְהֵא בְּסוֹפָן):
אוֹ הַבָּאוֹת. לְעָתִיד יַשְׁמִיעוּנוּ, וְנִרְאֶה אִם יֵשׁ בָּהֶם מַמָּשׁ, שֶׁיִּתְקַיְּמוּ דִּבְרֵיהֶם:
פסוק כג
הַגִּידוּ הָאֹתִיּוֹת לְאָחוֹר. הַמּוֹפְתִים הַבָּאִים בָּאַחֲרוֹנָה:
וְנִשְׁתָּעָה. וּנְסַפֵּר דִּבְרֵיהֶם, ״וַיְסַפֵּר״ (בראשית כד:סו) מְתַרְגְּמִינָן ״וְאִשְׁתָּעֵי״:
פסוק כד
הֵן אַתֶּם מֵאַיִן. וְדִבְרֵיכֶם אֵיךְ יִתְקַיְּמוּ?
וּפָעָלְכֶם מֵאָפַע. אֵינְכֶם אֶלָּא פּוֹעִים וּמְרִימִים קוֹל לְהַטְעוֹת בְּדִבְרֵי כָּזָב:
תּוֹעֵבָה. הַנִּתְעָבִים הֵם יִבְחֲרוּ בָּכֶם, וְלֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְלֹא עֲבָדָיו וְלֹא מְשָׁרְתָיו:
פסוק כה
הַעִירוֹתִי מִצָּפוֹן וַיַּאת. אֲנִי מַגִּיד הָעֲתִידוֹת, הִנְנִי מֵעִיר לִבְנוֹת חָרְבוֹת יְרוּשָׁלַיִם אֶת כּוֹרֶשׁ מִצָּפוֹן, וַיַּאת אֶת בָּבֶל לְהַחֲרִיבָהּ:
מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ יִקְרָא בִשְׁמִי: ״כָּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי ה׳ אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם״ (עזרא א:ב), וְנִרְאֶה שֶׁאֶרֶץ פָּרַס בְּמִזְרָחִית צְפוֹנִית הִיא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. דָּבָר אַחֵר: הַעִירוֹתִי מִצָּפוֹן אֶת נְבוּכַדְנֶצַּר לְהַחֲרִיב אֶת עִירִי וַיַּאת, וְכוֹרֶשׁ הַעִירוֹתִי מִמִּזְרַח שֶׁיִּקְרָא בִשְׁמִי לִבְנוֹת אֶת עִירִי, שֶׁמַּלְכוּת פָּרַס מִמִּזְרָח אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא, שֶׁנֶּאֱמַר ״רָאִיתִי אֶת הָאַיִל וְגוֹ׳״ (דניאל ח:ד). וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם: ״אַיְיתִיתִי בְּגַלָּאִי מֶלֶךְ דְּתַקִּיף מֵרוּחַ צְפוֹנָא וְיֵיתֵי כְּמֵפַּק שִׁמְשָׁא בִּגְבוּרְתֵּיהּ מִמְּדִינְתָא, אַגְבְּרִינֵיהּ בִּשְׁמִי״:
וְיָבֹא סְגָנִים. וְיָבֹא עַל מֶלֶךְ בָּבֶל וְעַל שָׂרָיו, כַּאֲשֶׁר בָּא לִרְמוֹס עַל חֹמֶר, וּכְמוֹ יוֹצֵר חֲרָשִׁים יִרְמָס טִיט לִכְלֵי חֶרֶס, כֵּן יִרְמוֹס הוּא סְגָנִים:
פסוק כו
מִי מִנְּבִיאֵי הַבַּעַל הִגִּיד כָּמוֹנִי דָּבָר הֶעָתִיד לָבוֹא, וּמִי מִלְּפָנִים הִגִּידָהּ, וְלִכְשֶׁתָּבֹא נֹאמַר שֶׁהוּא צַדִּיק שֶׁנְּבוּאָתוֹ צֶדֶק:
אַף אֵין מַגִּיד. אֲבָל אֵין בָּכֶם שֶׁיַּגִּיד עֲתִידוֹת וְתִתְקַיֵּם:
אַף אֵין שֹׁמֵעַ אִמְרֵיכֶם. שֶׁיָּעִיד בְּבֹא עֲתִידָה: פְּלוֹנִי, נְבִיא הַבַּעַל, נִבָּא אוֹתָהּ מִלְּפָנִים:
פסוק כז
רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנֵּה הִנָּם. מֶלֶךְ רִאשׁוֹן שֶׁיִּתֵּן לֵב לְצִיּוֹן, הִנֵּה זֶה הוּא שֶׁאָמַרְתִּי, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא תִּגָּמֵר הַגְּאֻלָּה עַל יָדוֹ, הוּא יִהְיֶה הַמַּתְחִיל: ״מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ״ (עזרא א:ג):
הִנָּם. זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל יִהְיוּ נְכוֹנִים עַל פִּי דְּבָרוֹ לַעֲלוֹת מִן הַגּוֹלָה וּלְהַתְחִיל:
וְלִירוּשָׁלִַם מְבַשֵּׂר אֶתֵּן. בְּאוֹתָן הַיָּמִים חַגַּי זְכַרְיָה, אֲשֶׁר יְזָרְזוּם לִבְנוֹת בִּימֵי דָּרְיָוֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְפָרַס:
פסוק כח
וָאֵרֶא וְאֵין אִישׁ. תָּמִיד אֲנִי מַבִּיט בִּנְבִיאֵי הַבַּעַל, וְאֵין אִישׁ מַגִּיד דָּבָר עָתִיד:
וּמֵאֵלֶּה. מִכָּל אֵלֶּה הָעֲתִידוֹת לָבֹא, וְאֵין מֵהֶם יוֹעֵץ שֶׁעָמַד בְּסוֹד ה׳ וְיָדַע אוֹתָם:
וְאֶשְׁאָלֵם וְיָשִׁיבוּ דָבָר. אֲשֶׁר יָשִׁיבוּ דָבָר אִם אֶשְׁאָלֵם:
פסוק כט
הֵן כֻּלָּם אָוֶן. יֵשׁ לָכֶם לָדַעַת שֶׁכָּל נְבִיאֵי מַכְחִישֵׁי תּוֹרָה אָוֶן, וְאֶפֶס כָּל מַעֲשֵׂיהֶם:
נִסְכֵּיהֶם. דְּמוּת מַסֵּכוֹתָם, כְּמוֹ ״הַפֶּסֶל נָסַךְ חָרָשׁ״ (ישעיהו מ:יט). וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם בְּעִנְיָן אַחֵר. רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן וְגוֹ׳ – ״פִּתְגָמֵי נֶחָמָתָא דְּאִתְנַבִּיאוּ נְבִיָּיא מִלְּקַדְמִין עַל צִיּוֹן הָא אָתוֹ״. וּלְפִי הַתַּרְגּוּם כָּל הָעִנְיָן מְדַבֵּר מִמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ וּבַגְּאֻלָּה אַחֲרוֹנָה, אֲבָל אֲנִי רוֹאֶה נְבוּאָה שֶׁנִּתְנַבֵּא יְשַׁעְיָה עַל כּוֹרֶשׁ, כֻּלָּם בִּלְשׁוֹן הַסִּגְנוֹן שֶׁל פָּרָשָׁה זוֹ: ״אֲנִי ה׳ הֲעִירוֹתִיהוּ בְצֶדֶק״ (ישעיהו מה:יג), ״קוֹרֵא מִמִּזְרָח עַיִט״ (ישעיהו מו:יא), ״הָאוֹתִיּוֹת שְׁאָלוּנִי״ (ישעיהו מה:יא), ״מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית״ (ישעיהו מו:י), כֻּלָּהּ נוֹטָה אַחַר עִנְיַן פָּרָשָׁה זוֹ: