רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק מא · פסוק יז
מְבַקְשִׁים מַיִם. נִתְנַבֵּא הַנָּבִיא עַל אַחֲרִית הַיָּמִים (עמוס ח:יא-יב): ״לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם לִשְׁמוֹעַ אֶת דְּבַר ה׳, יְשׁוֹטְטוּ לְבַקֵּשׁ אֶת דְּבַר ה׳ וְלֹא יִמְצָאוּ״, וּכְשֶׁיָּשׁוּב אַפּוֹ יָכִין לָהֶם לֶחֶם וּמַיִם, וְיַשְׁכֹּן שְׁכִינָתוֹ וְרוּחַ בְּפִי נְבִיאֵיהֶם:
נָשָׁתָּה. לְשׁוֹן ״וְנִשְּׁתּוּ מַיִם מִהַיָּם״ (ישעיהו יט:ה), לְשׁוֹן ״הַשֵּׁאת וְהַשֶּׁבֶר״ (איכה ג:מז), וְכֻלָּן לְשׁוֹן חֻרְבָּה וְיֹבֶשׁ. וּלְכָךְ הַתָּי״ו מֻדְגֶּשֶׁת, שֶׁהֲרֵי בָּאָה בִּמְקוֹם שְׁתַּיִם, שֶׁאֵין שֵׁאת בְּלֹא תָּי״ו, וְהָיָה לוֹ לוֹמַר לִנְקֵבָה ׳נָשְׁתְתָה׳, שֶׁהֲרֵי לְזָכָר יָחִיד יֹאמַר ׳נִשְׁתָה׳ וְלִרְבִּים ׳וְנִשְׁתּוּ׳: