רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק מא · פסוק ז
וַיְחַזֵּק חָרָשׁ. נוֹסֵךְ הַפֶּסֶל:
אֶת צֹרֵף. הַמְּרַקְּעוֹ בְּזָהָב:
מַחֲלִיק פַּטִּישׁ. בָּאַחֲרוֹנָה, כְּשֶׁהוּא מַכֶּה בְּנַחַת לְהַחֲלִיק אֶת הַמְּלָאכָה:
אֶת הוֹלֶם פָּעַם. הוּא הַמַּתְחִיל בָּהּ כְּשֶׁהִיא עֲשֶׁת, וּמַכֶּה בְּכָל כֹּחוֹ:
אֹמֵר לַדֶּבֶק טוֹב הוּא. עַל אוֹתָן שֶׁהָיוּ מְחַזְּרִין אַחַר קַרְקַע טוֹבָה לְדַבֵּק בָּהּ עֲשָׁשִׁיּוֹת בַּרְזֶל:
דֶּבֶק. שולדור״א בלע״ז:
וַיְחַזְּקֵהוּ. לַצֶּלֶם:
בְּמַסְמְרִים לֹא יִמּוֹט. כֻּלָּם יְחַזְּקוּ זֶה אֶת זֶה: