רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק לט · פסוק ג
מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה בָּאוּ אֵלַי. זֶה אֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה בְּנֵי אָדָם שֶׁבְּדָקָן הַמָּקוֹם: קַיִן וְחִזְקִיָּהוּ וּבִלְעָם. חִזְקִיָּהוּ הָיָה לוֹ לְהָשִׁיב: ״אַתָּה נְבִיאוֹ שֶׁל מָקוֹם, וְלִי אַתָּה שׁוֹאֵל?״ הִתְחִיל מִתְגָּאֶה וְאוֹמֵר: ״מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה בָּאוּ אֵלַי״, לְפִיכָךְ נֶעֱנַשׁ, וְעַל שֶׁשָּׂמַח עֲלֵיהֶן וְהֶאֱכִילָן עַל שֻׁלְחָנוֹ. וְכֵן בִּלְעָם שֶׁאָמַר לוֹ ״מִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה עִמָּךְ״ וְהֵשִׁיב וְאָמַר ״בָּלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ מוֹאָב שָׁלַח אֵלַי״ (במדבר כב:ט-י). וְכֵן קַיִן שֶׁאָמַר לוֹ ״אֵי הֶבֶל אָחִיךָ״ (בראשית ד:ט), הָיָה לוֹ לוֹמַר: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הֲלֹא כָּל הַנִּסְתָּרוֹת גְּלוּיוֹת לְךָ וְכוּ׳, כִּדְאִיתָא בְּתַנְחוּמָא: