רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק לו · פסוק יב
הַאֶל אֲדֹנֶיךָ תְּמִיהָה הוּא, לְכָךְ נָקוּד חֲטַף פַּתַּח. וְכִי אֶל שְׁנֵיכֶם לְבַדְּכֶם שְׁלָחַנִי אֲדֹנִי? הֲלוֹא אֶל כֻּלָּם שְׁלָחַנִי, וּלְכָךְ בָּאתִי, שֶׁכָּל הָעָם יִשְׁמְעוּ וְיִרְאוּ, וְאַל יְסִיתֵם חִזְקִיָּהוּ לִמְרוֹד:
לֶאֱכֹל אֶת צוֹאָתָם. אַף הֵם בְּרָעָב הַמָּצוֹר:
יֹאכְלוּ אֶת חֹרֵיהֶם. רְעִי הַיּוֹצֵא דֶּרֶךְ הַנֶּקֶב שֶׁלָּהֶם, וְלָשׁוֹן נָאֶה תִּקְּנוּ סוֹפְרִים לִקְרוֹתוֹ צוֹאָתָם. כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ (מגילה כה ב): מִקְרָאוֹת הַכְּתוּבִים לִגְנַאי קוֹרִין אוֹתוֹ לְשֶׁבַח, כְּמוֹ (דברים כח:כז) ״בַּעֲפוֹלִים״ – ״בַּטְּחוֹרִים״, (דברים כח:ל) ״יִשְׁגָּלֶנָּה״ – ״יִשְׁכָּבֶנָּה״, ״חוֹרֵיהֶם״ – ״צוֹאָתָם״:
שִׁינֵיהֶם. מֵימֵי רַגְלֵיהֶם, שִׁינֵיהֶם צוֹאָה לַחָה. שִׁינֵי דְכַרְכַּשְׁתָּא (שבת פב א) הִיא הַחַלְחֹלֶת (חולין נ א) שֶׁקּוֹרִין טבחי״א בלע״ז, עוֹמֶדֶת עַל יְדֵי שָׁלֹשׁ שִׁנַּיִם: