רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק לד · פסוק טז
דִּרְשׁוּ מֵעַל סֵפֶר ה׳. קִרְאוּ מֵעַל סֵפֶר בְּרֵאשִׁית, כְּשֶׁהֵבִיא הַמַּבּוּל גָּזַר שֶׁיִּתְקַבְּצוּ כָּל הַבְּרִיּוֹת לְהִסָּגֵר בַּתֵּיבָה זָכָר וּנְקֵבָה. אַחַת מֵהֵנָּה לֹא נֶעְדָּרָה. מִלָּבוֹא, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה כְּשֶׁיִּגְזוֹר עֲלֵיהֶם זֹאת וּלְהִקָּבֵץ לִשְׁתּוֹת דָּם לֶאֱכוֹל בָּשָׂר וְחֵלֶב (יחזקאל לט:יז-יט):
לֹא פָקָדוּ. לֹא חָסְרוּ, כְּמוֹ (במדבר לא:מט) ״לֹא נִפְקַד מִמֶּנּוּ אִישׁ״:
כִּי פִי הוּא צִוָּה. שֶׁיָּבוֹאוּ:
וְרוּחוֹ. שֶׁל פִּי. הוּא קִבְּצָן. רוּחוֹ מוּסָב עַל פִּי, כְּמוֹ (תהלים לג:ו) ״וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם״, אַף כָּאן רוּחוֹ שֶׁל פִּי הוּא קִבְּצָן: