רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק לד · פסוק טו
קִנְּנָה. לְשׁוֹן ״קַן צִפּוֹר״ (דברים כב:ו):
קִפּוֹז. הוּא קִפּוֹד:
וַתְּמַלֵּט. וְתֵלֵד בֵּיצָה:
וּבָקְעָה. הִיא יְצִיאַת הָאֶפְרוֹחִים מִן הַבֵּיצָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר ״בֵּיצֵי צִפְעוֹנִי בָּקָעוּ״ (ישעיהו נט:ה):
וְדָגְרָה. הִיא קְרִיאַת הָעוֹף שֶׁהָעוֹף קוֹרֵא בִּגְרוֹנוֹ לְהַמְשִׁיךְ אֶפְרוֹחִים אַחֲרָיו, גלוציי״ר בלע״ז, וְכֵן (ירמיה יז:יא) ״קוֹרֵא דָגָר״:
דַיּוֹת. ולטוייר״ש בלע״ז:
אִשָּׁה רְעוּתָהּ. כְּמוֹ אֶל רְעוּתָהּ: