רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק לג · פסוק ז
הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חוּצָה. הָיָה הַנָּבִיא מִתְנַבֵּא נֶחָמוֹת וְאוֹמֵר, שֶׁהַפֻּרְעָנוּת כְּבָר אֲכָלוּהוּ, וּמֵעַתָּה אָקוּם וְאֶנָּשֵׂא לְגָאֳלָם. הֵן עַל אֲרְאֵלִים שֶׁלָּהֶם, הוּא הַמִּזְבֵּחַ (ישעיהו כט:א), כְּבָר צָעֲקוּ וְסָפְדוּ בְּחוּצוֹתָם וּבִרְחוֹבוֹת בִּבְכִי וְנֶהִי:
מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם. מַלְאֲכֵי שְׁלִיחוּתָם, שֶׁהָיוּ רְגִילִין לְבַשֵּׂר שָׁלוֹם, מַר יִבְכָּיוּן, וְאוֹמְרִים: ״נָשַׁמּוּ מְסִלּוֹת שָׁבַת עוֹבֵר אוֹרַח״: