רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק לב · פסוק ו
נְבָלָה יְדַבֵּר. מְדַבֵּר, לָשׁוֹן הוֹוֶה הוּא:
יַעֲשֶׂה אָוֶן. יְקַבֵּץ מַחְשְׁבוֹת אָוֶן, כְּמוֹ (דברים ח:יז) ״עָשָׂה לִי הַחַיִל הַזֶּה״:
לַעֲשׂוֹת חֹנֶף. חוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת אֵיךְ יוּכַל לַעֲשׂוֹת חֲנוּפָה. ׳חֹנֶף׳ שֵׁם דָּבָר, לְכָךְ טַעְמוֹ לְמַעְלָה, וְנָקוּד פַּתַּח:
וּמַשְׁקֶה צָמֵא יַחְסִיר. לְפִי פְּשׁוּטוֹ, שֶׁגּוֹזְלִין הָעֲנִיִּים. וְתַרְגּוּמוֹ: ״פִּתְגָמֵי אוֹרַיְיתָא דְּאִינּוּן כְּמַיָּא לְצָחְיָא מְדַמָּן לְבַטָּלָא״: